מומחה הכשרות הנודע הרב יוחנן רייכמן ממשיך בסדרת מאמרים עשירה ומחכימה לקראת חופשת בין הזמנים הבעל״ט.
מומחה הכשרות הנודע הרב יוחנן רייכמן ממשיך בסדרת מאמרים עשירה ומחכימה לקראת חופשת בין הזמנים הבעל״ט.
ובפרק זה מעורר את תשומת הלב לבעיה כשרותית מצויה, שעדיין לא נמצא לה מענה הולם, ואף אינה זוכה להתייחסות הראויה מצד הציבור ומערכות הכשרות.
כמו כן מתריע על טעות נפוצה המושרשת בקרב הציבור שומרי משמרת הכשרות.
א. כיום יש יותר ויותר שרוכשים מזון בהזמנות טלפוניות ובאמצעות הרשת, והמזון המהיר או מוצרי המזון מרשתות השיווק השונות שמגיעים עד בית הלקוח באמצעות שליח. בד"כ אין בכך בעיית כשרות מיוחדת, משום שבעולם האוכל התעשייתי של ימינו המציאות הנפוצה ביותר היא רכישה של מוצרים ארוזים שיוצרו בצורה מסודרת במפעלים השונים. בישראל ובעוד ריכוזים יהודיים ברחבי העולם הוסדרה השגחת כשרות גם במפעלי האוכל השונים, וכל המוצרים שיוצאים ממפעלים אלו תחת השגחת כשרות נארזים עם חותמת כשרות שמוטבעת בדרך כלל על האריזה המקורית של המוצר. בצורה כזו יודע הצרכן שהמוצר שבידיו אכן מגיע ממקור כשר, ולא הוחלף בדרך במוצר אחר. ואולם נותרו כמה מוצרים שנרכשים בדרך כלל ללא אריזה, וממילא ללא סימן שמעיד על כשרותם. דוגמאות לכך הן ירקות ופירות שונים, בשר, עופות ודגים טריים. כמו כן כאשר מזמינים הביתה מזון מהיר כגון פיצה, שווארמה, פלאפל, המבורגר וכיו"ב, בדרך כלל הוא אינו ארוז באריזה סגורה עם חותמת כשרות עליה.
מציאות זו יכולה להיות בעייתית הלכתית כאשר השליח שמביא את המזון עד לדלת ביתנו אינו יהודי או יהודי שחשוד בעצמו על אכילת נבלות וטרפות, משום שחכמינו זכרונם לברכה חששו ששליח כזה יחליף את המוצר הכשר שנשלח איתו במוצר אחר שאינו כשר.
כדי לוודא שדבר כזה לא יקרה, הצריכו חכמים בכל משלוח ע"י גוי (או לחלופין יהודי חשוד) לחתום את המשלוח בחותם בתוך חותם כאשר מדובר על חשש לאיסור מהתורה, או בחותם אחד בלבד כאשר מדובר על חשש איסור דרבנן.
לכן, כאשר מזמינים משלוח של בשר מקצבייה או ממעדנייה במרכול, יש לדרוש מהחנות לארוז את הבשר באריזה סגורה היטב שקשה לפותחה, ולחתום אותה בחותם כלשהו של החנות. אפשר לבקש מהנציג שדרכו מזמינים את המשלוח להוסיף חותמת עם כיתוב מיוחד שיעיד שהמוצר שיוצא מאותו סניף הוא אכן זה שהגיע אלינו הביתה. כאשר מזמינים מוצרים שיש חשש שיחליפו את המשלוח שהם נמצאים בו בכזה שיש בו איסורי דרבנן, כגון בישולי גויים או פת עכו"ם אפשר להסתפק בחותם אחד בלבד, למשל סגירה של השקית שבה אורזים את האוכל במדבקה שתודבק כך שאין אפשרות לפתוח את השקית ללא קריעתה. גם אם במאמץ ובעדינות אפשר לעשות זאת זה עדיין מותר, כי לא חוששים שיטרח עד כדי כך כדי להחליף.
אם נשלח מאכל ללא שום חותם, והמשלוח הגיע ע"י גוי או ע"י יהודי החשוד לאכול אכילת איסורים, כגון משלוח בשר ודגים מהמרכול (לגבי דגים מדובר דווקא על פילה דג חתוך, שלא רואים עליו קשקשת שמעידה בפני עצמה על כשרותו), או במשלוח מזון מהיר כגון פיצה, שווארמה, פלאפל וכיו"ב – ברוב המקרים השליח אינו נהנה בהחלפת המשלוח, ולכן בדיעבד המשלוח יהיה מותר. אומנם ישנם מקרים שצריך לדעת שיש הנאה בהחלפתם, כגון רשת קצביות או רשת מזון מהיר שחלק מהסניפים שלהן לא כשרים, ולעיתים יכולות 'להשלים' הזמנות מסניף שאינו כשר בעת מחסור ולחץ. במקרה כזה יש להחמיר ולא להשתמש במוצר ללא חותם. ויש מקלים בכל מקרה באזור שבו רוב ישראל ורוב המוצרים כשרים.
וכך כותב הגרי”ש פיינהנדלר זצ”ל: בדבר השאלה מה שהרבה מסעדות שולחים האוכל הכשר עם גוי או מחלל שבת לבית הלקוח, יש שני טעמים למה מקילים לשלוח אוכל מוכן לבית הלקוח בלי סימן מיוחד. טעם אחד הוא שאוכל מבושל שונה ממקום למקום, וכל מטבח עושה בסגנון שלו, וממילא הוי כמו סימן מובהק שהתיר השו”ע יו”ד סי’ קי”ח סע’ א’. ולכן כיון שניכרים המאכלים שהם באים ממטבח פלוני, ולא משום מקום אחר ולכן נחשב כמו סימן באוכל וממילא אין חשש. טעם נוסף הוא שאין הגוי מחליף אלא אם יש משהו להרוויח, אבל מה יש להרוויח מאוכל כשר שהוא אינו זקוק לו כלל.
ועוד שחושש הגוי שמא יתפס ויפסיד מקום עבודתו ואינו כדאי לו לקבל רווח קטן ולהפסיד עבודתו.
אבל נכון הוא לעשות סגירה של האוכל שממנו נכר החותם ומועיל חותם אחד וכדברי הרמ”א שם וש”ך ס”ק ס”ז כי הם לא חשודים להחליף.
ב. ממשיך הרב רייכמן לאלפינו בינה, לא כל מה שכשר בארץ כשר בחו״ל גם אם זה מאותה חברה ובאריזה דומה.
יש לפקוח עין ולבדוק האם חותמת כשרות מתנוססת על המוצר ומופיעה שם, אחרת זה לא כשר.
והנה טעימה על קצה המזלג ממה ששמענו והחכמנו מרבני ועדות הכשרות בחו״ל לגבי כשרות מוצרי המזון בחו״ל.
יש להיזהר מלצרוך כל סוג של לחם ללא כשרות הנמכר ברשתות השיווק. שכן רוב סוגי הלחמים מכילים חומרים משפרי אפיה ושומרי טריות שאינם כשרים. יש לשים לב במיוחד ל"אמולסיפייר" המסומן ב-471-E, שהוא מיוצר משומן מן החי (חזיר). באנגליה ובצרפת קיים נוהג למרוח את תבניות האפייה בשומן מן החי (חזיר). ויש לחמים עם מרכיבים חלביים. לפיכך אין להשתמש כלל בלחם ללא הכשר.
שימורי מלפפונים וכן כרוב כבוש – מכילים בדרך כלל חומץ יין. ואסורים משום סתם יינם.
גם מיונז וחרדל אפילו משמן צמחי – עלול להכיל חומץ יין.
שוקולד למריחה – בדרך כלל חלבי, ועשוי מחלב נכרי.
גלידות ללא כשרות מכילים שומן מן החי. כמו כן הן עלולות להכיל ג'לטין או תמציות לא כשרות, ולכן יש לאסרם.
יש מתירים לצרוך קרטיבים/קרחונים ללא כשרות ובלבד שאינם מענבים.
מוצרים המיוצרים בחו"ל ונמכרים ככשרים בישראל, אינם תמיד כשרים בחו"ל, קיימים מותגים שבישראל הם כשרים למהדרין, ובחו"ל הם טרף כגון: גלידות "נסטלה" יוניליבר, פריגורט דנונה, גבינות פילדלפיה ועוד.
על הציבור שומרי משמרת הכשרות לפקוח עין בטרם צריכת מוצרים בחו״ל שלא להכשל חלילה ולפגוע בטהרת השולחן היהודי, ולברר היטב קודם למעשה עם מומחי כשרות בעלי נסיון בתחום, עשירים בידע והבנה מקצועית.
קרא את הכתבה המלאה במקור
