ניסה לחמוק ממאסר עולם באמצעות תירוצים - ואז השופטים בדקו את המצלמות בתחנת הדלק

לאחר הרצח העלים עודה את מכשירי הטלפון שלו ושל גרינברג ואת המחשב שלה, דבר שהקשה על החוקרים לאתר את ההתכתבויות בין השניים. למרות זאת, השופטים הצליחו להתחקות אחר טיב היחסים באמצעות עדותו של עודה, וכן מעדויות שמסרו בחקירה נדיה וחברתה של המנוחה.

מהעדויות עלה כי עודה נהג להסיע את גרינברג למקומות שונים, להזמין אותה לבילויים ולשלם עליה, ולבלות זמן רב במחיצתה. במשך תקופה ארוכה הוא לא עבד, וסדר יומו הלך והותאם לזה של גרינברג, שהפכה, לפי הכרעת הדין, לדמות מרכזית בחייו. חברתה של גרינברג העידה על הקרבה בין השניים ואמרה: "הוא היה נשאר איתה בספרייה גם עד מאוחר, מחזיר אותה הביתה".

עודה עצמו טען כי בתחילת הקשר אכן פיתח כלפי גרינברג רגשות רומנטיים, אך בהמשך דעכו. לדבריו, הוא הבין שאינו ה"טייפ" שלה, בין היתר בשל היותו ערבי-נוצרי. עם זאת, בחקירתו הנגדית אישר כי שיתף אותה ברגשותיו וכי היא דחתה אותו. בהמשך, לדבריו, הבהירה לו כי היא רואה בו "אח" בלבד.

חברתה של המנוחה העידה כי התרשמה שהנאשם נפגע או כעס על המנוחה "אני יודעת שהוא מאוד רצה אותה, וכן דיברתי איתה על זה היא צריכה כבר לנתק את הקשר שלה איתו כי היו לו רגשות כלפיה וזה משהו לא בריא". נדיה ציינה בחקירתה כי השניים היו "חברים טובים. אחותי הבהירה לו מההתחלה שלא יהיה ביניהם שום דבר זוגי... הם היו רבים והיו משלימים וחוזרים להיות בקשר, הריבים היו בעיקר על זה שהוא רוצה קשר זוגי איתה והיא סירבה".

השופטת גרינברג קבעה כי המניע לרצח היה קשור למערכת היחסים בין השניים ולתחושת הדחייה שחווה עודה. בהכרעת הדין כתבה: "בין השניים התנהלה מערכת יחסים קרובה ואף טוטאלית מצד הנאשם, אשר היה מעוניין בקשר זוגי, ואולם המנוחה סירבה לכך. נראה כי חווה תסכול וכעס הולך ומתגבר על כך שהיא דוחה אותו וסבר שהקשר ביניהם אינו סימטרי... הנאשם חש תקופה ארוכה דחוי ומנוצל".

בהמשך התייחסו השופטים גם למעשי ההכנה שקדמו לרצח ולהצטיידותו של עודה בכלי הרצח. לפי הכרעת הדין, יומיים לפני הרצח רכש עודה סכין מתקפלת, רכישה שתועדה במצלמות האבטחה ושאותה ראו השופטים כחלק מהראיות לתכנון המוקדם. השופטים דחו את טענתו של עודה כי מדובר היה באולר סטנדרטי, וציינו כי בחקירותיו הראשונות מסר גרסה שקרית שלפיה רכש את הסכין במועד מוקדם יותר. בהכרעת הדין נקבע: "נוכח שקריו וחילופי הגרסאות לא ניתן לתת אמון בהסבריו, בין אם לטענתו רכש את הסכין לטיול או להגנה עצמית או גם וגם".

עוד קבעו השופטים כי האופן שבו הונחה הסכין מחזק את המסקנה כי הוכנה מראש לשימוש: היא הונחה במקום נגיש בסמוך למקום ישיבתו של עודה, אך באופן שהמנוחה לא יכלה לראות אותה, כשהיא פתוחה ומוכנה לשימוש מיידי.

ראיה נוספת לתכנון המוקדם, לפי השופטים, נמצאה בתיעוד מצלמות האבטחה בתחנת הדלק. עודה נראה מתדלק את הרכב וממלא שני בקבוקי פלסטיק בנפח ליטר וחצי בבנזין - בקבוקים התואמים לאלה שנמצאו בהמשך בזירה. בחקירתו טען כי נהג לעשות זאת לפני טיולים: "אני תמיד ממלא כל פעם לפני טיולים...". בית המשפט דחה את ההסבר וקבע כי מדובר בטענה קלושה שאינה מתקבלת על הדעת, וכי עצם מילוי הבקבוקים מהווה פעולת הכנה מובהקת.

השופטים התייחסו גם לחוות הדעת הפתולוגית, שלפיה בגופה של ילנה נמצאו פגיעות רבות. לדבריהם, הממצאים סותרים את טענתו של עודה כי המנוחה לא התנגדה למעשיו. "הנאשם הכחיש שבמהלך הרצח המנוחה התנגדה למעשיו, אך ממצאי חוות הדעת מלמדים אחרת. היא ניסתה להגן על עצמה מפני דקירות הסכין", כתבו.

בהכרעת הדין תואר גם הניסיון להצית את גופתה לאחר הרצח. לפי השופטים, עודה שפך עליה את תכולת שני בקבוקי הבנזין שהביא עמו ואף ניגש לקופסת גפרורים. השופטים כתבו כי מדובר ב"כמות עצומה, 3 ליטרים" וכי היה "מרחק קצר ביותר מהוצאת תוכניתו האכזרית לפועל".

עוד נקבע כי לאחר הרצח פעל עודה להעלמת ראיות. בדרכו לביתו השליך לפח סמוך את חפציה האישיים של המנוחה, וכן את המחשבים ואת מכשירי הטלפון הניידים שלו ושלה - ראיות מהותיות שלא אותרו עד היום.

עודה הסביר כי עשה זאת משום שהבלגן ברכב הפריע לו וכי היה עליו להחזיר את המכונית לאמו. השופטים דחו גם את ההסבר הזה וכתבו כי הוא "תמוה כשלעצמו", במיוחד לנוכח מצבו של הרכב לאחר הרצח, שהיה אמור להטריד אותו הרבה יותר מהחפצים שנותרו בתוכו.

בסיכום הכרעת הדין קבעה השופטת מרב גרינברג באופן חד-משמעי כי מדובר ברצח שתוכנן מראש. "מצאתי לקבוע ללא כל היסוס כי רצח המנוחה הוא רצח מתוכנן שבוצע על ידי הנאשם באופן מחושב ובקור רוח. פעולותיו רצופות שקרים, סתירות וחללים ראייתיים, עדותו הותירה רושם בלתי מהימן", כתבה.

השופטים דחו גם את טענתו של עודה כי פעל בעקבות התגרות מצד המנוחה. "הנאשם הוא האחראי הבלעדי למעשה הרצח, רצח קשה וחסר רחמים, שקול ומחושב", קבעו. בסופו של דבר הורשע עודה בעבירה החמורה ביותר של רצח - רצח בנסיבות מחמירות. בהמשך צפוי בית המשפט לגזור את דינו, כאשר העונש הקבוע לעבירה הוא מאסר עולם.

נדיה הוסיפה ואמרה: "אני מודה לכל מי שליווה אותנו, תמך בנו והאמין במאבק שלנו לאורך כל הדרך. נמשיך להנציח את זכרה של ילנה ולדרוש צדק עבורה, כי את החיים שנלקחו ממנה אף אחד לא יוכל להשיב. יש רגעים שקשה להתעלם מהמשמעות שלהם. בערב תשעה באב, ניתנה הכרעת הדין, והדיון הבא נקבע ל-7 באוקטובר. עבורי אין בזה תחושה של צירוף מקרים. הרוצח הורשע ברצח בנסיבות מחמירות, אבל שום עונש לא יחזיר את אחותי. הכאב והחור שהותיר במשפחה שלנו ילוו אותנו כל החיים. מי שמסוגל לרצוח בחורה באכזריות כזו, לקחת חיים ולהחריב משפחה שלמה, איבד כל צלם אנוש. אין מילים שיכולות לתאר את גודל הזוועה ואת ההרס שהותיר אחריו. אנחנו רוצים שיזכרו אותה בזכות מי שהיא הייתה אדם מיוחד, טוב לב ואהוב, מלאת אור ונתינה, ולא רק בגלל הדרך הנוראה שבה נלקחה מאיתנו".

קרא את הכתבה המלאה במקור