עם זאת, בבנק מדגישים כי לא כל משפחה שעונה על התנאים האלה תהיה זכאית. המשכנתא צריכה להיות הלוואה שנלקחה לצורך רכישת דירת המגורים היחידה של משק הבית, ולא דירה להשקעה, כאשר שווי הדירה אינו עולה על 2.5 מיליון שקל. בנוסף, שיעור המימון בעת נטילת המשכנתא צריך להיות גבוה מ-50%, ויחס ההחזר להכנסה צריך לעלות על 25%.
כלומר, ההטבה מכוונת בעיקר למשקי בית צעירים יחסית, שרכשו דירה באמצעות הון עצמי מוגבל ושחלק משמעותי מהכנסתם מופנה מדי חודש להחזר המשכנתא.
כך למשל, לקוח שההחזר החודשי שלו עומד על 2,400 שקל ויעמוד בכל התנאים יקבל זיכוי בסכום זה. לקוח שמשלם 4,500 שקל בחודש יקבל את הסכום המרבי, 3,000 שקל. מי שהמשכנתא שלו נגבית מחשבון בבנק אחר, או שרכש דירה להשקעה, לא יהיה זכאי במסגרת המהלך.
לצד התועלת המעשית ללקוחות הזכאים, חשוב לסייג את המהלך ולשים דגש על שמונה מילים שקל לפספס ומסתתרות באמצע ההודעה הרשמית בין תיאור ההקלה למשפחות לבין המסרים על בנקאות אישית ואנושית – "שתוענק כחלק ממתווה ההטבות הצרכני של בנק ישראל". בפועל, לא מדובר במהלך שנולד רק מיוזמה עצמאית של הבנק, אלא בדרך שבה בחר לממש את חלקו במתווה שגיבש בנק ישראל, בעקבות הרווחיות הגבוהה של המערכת הבנקאית והלחץ להשיב חלק מהרווחים לציבור.
