כ-95% מהייצוא היה תלוי בנקודת תורפה אחת: מצר הורמוז, כאשר למעלה מ-90% מהכנסות הממשלה היו קשורות לנפט. לאחר סגירתו האפקטיבית של המצר בסוף פברואר, נחשף המחיר המלא של פגיעות זו.…
כ-95% מהייצוא היה תלוי בנקודת תורפה אחת: מצר הורמוז, כאשר למעלה מ-90% מהכנסות הממשלה היו קשורות לנפט. לאחר סגירתו האפקטיבית של המצר בסוף פברואר, נחשף המחיר המלא של פגיעות זו. מאגרי האחסון התמלאו, בארות נאלצו להיסגר, ועד חודש אפריל צנחה הייצור לכ-1.4 מיליון חביות ביום בלבד - הרמה הנמוכה ביותר שנרשמה מאז הפלישה האמריקאית ב-2003.
לפי חברת ניתוח נתוני האנרגיה Vortexa, הייצוא הימי של עיראק במאי עמד על 8% בלבד מהממוצע בשנה הקודמת, מה שתרגם להפסדי עתק של עשרות מיליארדי דולרים עבור בגדד. ההמחשה הברורה ביותר למצוקה הייתה מראה שיירות מכליות הדלק החוצות לסוריה: עד 500 משאיות ביום, שהובילו יחד לא יותר מ-125 אלף חביות.
מה שמכונה בציבור "פרויקט חדית'ה-בניאס" מורכב למעשה משני מיזמים נפרדים. הראשון הוא צינור בצרה-חדית'ה: עורק פנימי חדש שיחבר את מרכזי הייצור בדרום לצומת חדית'ה שבמערב עיראק, בעלות מוערכת של 4.6 מיליון דולר וקיבולת של 2.25 מיליון חביות ביום. צינור זה אינו מסלול ייצוא, אלא הופך את חדית'ה לצומת הפצה ממנו ניתן להפנות נפט לסוריה, ירדן או טורקיה.
המיזם השני הוא השלוחה לבניאס שבסוריה: שתי אפשרויות נדונות כיום – האחת היא שיקום צינור כירכוכ-בניאס ההיסטורי המושבת מאז 2003 (בעלות של עד 8 מיליארד דולר), והשנייה היא הקמת צינור חדש לחלוטין בקיבולת של 700 אלף עד 1.5 מיליון חביות ביום. חברת הייעוץ KBR מיוסטון כבר נשכרה על ידי חברת הנפט של בצרה לבחינת ההיתכנות. גם בתרחיש הצנוע, מדובר בכמות הגדולה פי שישה עד שבעה מהזרימה הנוכחית בצינור כירכוכ-ג'ייהאן הטורקי.
בשלב זה, ההנחה הטורקית שכל התפתחות המועילה לסוריה תועיל אוטומטית גם לאנקרה, חייבת להיבחן מחדש. במקום להשלים את החזון הטורקי להפוך למרכז אנרגיה אזורי, הפרויקט החדש יקים מרכז אנרגיה מקביל ומתחרה בחופי הים התיכון. למרות האתגרים הביטחוניים במסלול – כמו תאי דאעש פעילים ומיליציות המגובות על ידי איראן – המחויבות הפוליטית המוצהרת של וושינגטון ומעורבות הגיבוי הפיננסי מעידות כי המסדרון המערבי עבר משלב הרעיון על הנייר לפרויקט המגובה בדיפלומטיה ובהון.
אם טורקיה לא תפעל במהירות לשיקום השימוש בצינור כירכוכ-ג'ייהאן ולהבטחת נתח משמעותי מזרם הנפט העתידי, המפסידה הגדולה של מפת האנרגיה של מחר לא תהיה רק צנרת הנפט שלה, אלא מעמדה האסטרטגי באגן הים התיכון, שאותו ניסתה לבנות במשך שני עשורים.
קרא את הכתבה המלאה במקור
