בבחירות 1996 הוביל שמעון פרס על בנימין נתניהו בסקרים בהפרש של כ-20% בתחילת המרוץ לראשות הממשלה והרושם היה כי הוא צועד לקראת ניצחון. הסוקר ד"ר יוסי ודנה, שעבד עם המטה האישי של פרס…
בבחירות 1996 הוביל שמעון פרס על בנימין נתניהו בסקרים בהפרש של כ-20% בתחילת המרוץ לראשות הממשלה והרושם היה כי הוא צועד לקראת ניצחון. הסוקר ד"ר יוסי ודנה, שעבד עם המטה האישי של פרס בראשות אהוד ברק, החליט לבדוק בנפרד את אופיים של המתלבטים שגם הם מנו 20% מן הנשאלים. הבחירות התנהלו אז בשיטת הבחירה הישירה לראשות הממשלה וודנה ערך סקרי עומק בשיטות סטטיסטיות חדישות כדי לבחון את יחס המתלבטים לפרס ונתניהו.
ודנה שאל כיצד הם ממצבים את שני הפוליטיקאים בעמדותיהם, בין שמאל לימין, במדרג שבין 1 ל-6 נקודות. פרס קיבל 2-1 (כלומר שמאל קיצוני) בעוד שנתניהו מוצב כ-5 עד 6 בימניותו. השאלה השנייה הייתה כיצד המתלבטים עצמם מגדירים את עמדותיהם הפוליטיות והם רשמו ברובם 6-5 בסקאלה, כלומר המדובר באנשי ימין מובהקים. ודנה סיכם שאלה לא יכולים בשום פנים להצביע עבור פרס.
ארתור פינקלשטיין, יועצו האמריקני של נתניהו שהיה במקצועו סטטיסטיקאי ואיש סקרים, קיבל נתונים דומים והדגיש את נטיות השמאל של פרס. סיסמת הקמפיין הייתה: "פרס יחלק את ירושלים" וכן הוקרן תשדיר שבו פרס אוחז בידו של עראפאת, על רקע זכוכית נשברת, עם הכיתוב: "פרס וערפאת - השילוב הזה מסוכן לישראל". נתניהו ניצח את הבחירות.
סטיב מילר, יועץ אסטרטגי אמריקני, היה תלמידו של פינקלשטיין וכמוהו התמחה בניתוחים סטטיסטים ובסקרי עומק. הוא הוזמן ע"י המטה של גדי איזנקוט לערוך סקר מקיף, בקרב 1,200 נשאלים, על תדמיתו של ראש מפלגת ישר בקרב הציבור הישראלי. במסגרת תוכנית הטלוויזיה "עובדה" נחשף מילר כשהוא מציג את ממצאיו בפני איזנקוט וצוותו כשמאחוריו טבלה סטטיסטית, הדומה במבנה שלה לזו שהציג ודנה ב-1996.
את המרכז הסטטיסטי, כלומר נקודת האמצע שבין ימין לשמאל במפת הפוליטית בישראל, מילר סימן בטבלה במספר 0. את שאר המפלגות המשתתפות בבחירות 2026 הוא מיקם בסקאלה של 100 נקודות ימינה או שמאלה מנקודת האפס בהתאם לממצאי הסקר. למשל, מפלגת הדמוקרטים ממוקמת ב-76 נקודות שמאלה מן המרכז הפוליטי ומפלגת הליכוד ממוקמת 94 נקודות ימינה מן המרכז הזה.
והיכן ממוקמת מפלגת ישר בסקאלה הזו לפי הסקרים? לדברי מילר היא נמצאת מעט שמאלה מן המרכז הפוליטי הסטטיסטי שסומן במספר 0. לכאורה זה בסדר שהרי המרכז הוא מקום נעים וחמים שממנו אפשר לקרוץ גם לימין וגם לשמאל.
טעות. מילר שאל את אלה שהגדירו את עצמם כמתלבטים בין ימין לשמאל, כפי שעשה ודנה, היכן הם ממצבים את עמדותיהם הפוליטיות בסקאלה של הטבלה. מתברר שהמתלבטים, שמונים כיום כ-15% לפי הסקרים, רואים את עצמם מצויים ב-56 נקודות ימינה, מתוך 100, כלומר אינם יכולים להצביע לאיזנקוט בגלל הפער בין עמדותיהם.
נתניהו, תלמידו הפוליטי של פינקלשטיין שממשיך לדבוק בתורתו גם לאחר מותו, זיהה את הפרצה הזו ומסתער דרכה במלוא הכוח כשהוא עושה העתק-הדבק לקמפיין 1996. "איזנקוט זה לא 'ישר', זה שמאל", נאמר בתשדירי הליכוד. וכן, תמונה של איזנקוט לצד מנסור עבאס, אחמד טיבי ואיימן עודה, עם הכיתוב: "לאיזנקוט אין ממשלה בלי המפלגות הערביות".
מילר, תלמידו המקצועי של פינקלשטיין, הציע לאיזנקוט, כפי שנראה בתוכנית "עובדה": "להזיז את המותג שלו ימינה" כדי שיוכל לנגוס בקולות המתלבטים האמיתיים שבין ימין לשמאל. וכך הוא עושה. "הסיסמה שלו היא: "ישראל צריכה לנצח" שבעקיפין מתכתבת עם סיסמת הניצחון המוחלט של נתניהו, איזנקוט הגדיר את עצמו בריאיון עיתונאי כ"נץ ביטחוני" ופירסם סרטון שבו אמר נתניהו בטקס סיום כהונתו כרמטכ"ל: "צה"ל בהובלתך, גדי, תקף מאות רבות של פעמים מטרות של איראן וחיזבאללה בסוריה".
זה יהיה הקרב הפוליטי שאולי יכריע את בחירות 2026: פינקלשטיין של נתניהו נגד פינקלשטיין של איזנקוט.
ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לממשל, תקשורת ודיפלומטיה במרכז האקדמי הרב תחומי בירושלים ומחבר הספר "נתניהו, בית ספר לשיווק פוליטי"
קרא את הכתבה המלאה במקור
