מה שאירע אמש זו בגידה. בגידה במשרתים, בגידה בציונות, בגידה בתורת ישראל. ההצבעה הזו, בעד פריבילגיות למשתמטים, נגד סנקציות ובעד חוק ביזוי התורה, היא בגידה. אני לא משתמש במילה הזו בקלות ראש, אבל את כל זה כבר שמעתם; זעקנו על זה, דיברנו על זה. נציגי הציבור הצביעו אתמול נגד מדינת ישראל, לא מפני שהם אינם מבינים שזו בגידה, אלא למרות שהם יודעים זאת היטב.
סוד הקסם של החברה הישראלית, של הנס הציוני, תמיד היה הסיפור המכונן שאנחנו מספרים לעצמנו: סיפור של סולידריות והקרבה. תמיד הייתה כאן שחיתות, תמיד פוליטיקאים רדפו אחרי כוח, אבל איש לא העז מעולם להתייצב בפומבי ולומר שרק בשם הכוח והשחיתות הוא מוכן להקריב את הדבר הקדוש ביותר: את האחריות היהודית לחייהם של אחינו ואחיותינו, את הברית בין המשרתים ואת הסולידריות עם אלו שמסרו את נפשם.
מה שהקואליציה הזו עשתה אתמול הוא ניסיון לפרק את הדנ”א הבסיסי ביותר של הנס הציוני. זהו ניסיון להפוך אותנו לאומה של חלאות, אומה שבה כל אחד רודף אחרי כוח, כסף וכבוד, ומנסה לברוח מאחריות. מה שהם עשו אתמול היה להפוך את המשרתים לעבדים; לקחת את ההקרבה הקדושה, את הדם, היזע, הפחד והשכול, ולהפוך אותם לניצול ציני. הם יספרו לעצמם סיפורים, הם ינסו למכור סיפורים גם לנו, אבל הכל הבל הבלים.
