קרן מרציאנו קיבלה מבנט מתנה, אבל לה היה חשוב רק דבר אחד

לקרן מרציאנו יש אג'נדה - והיא לא תיתן לבנט להפריע לה עד שיגיד את מילת הקסם/צילום מסך, חדשות 12מה עם איזנקוט?למרציאנו היה חשוב לשמוע את בנט אומר שאם יקבל פחות מנדטים מאיזנקוט, הוא ימליץ על יריבו-עמיתו כמי שירכיב את הממשלה הבאה. אלא שמהר מאוד התברר שבנט לא רוצה לומר זאת. יכול להיות שהוא באמת מאמין שיצליח, בשלושת החודשים שנותרו עד לבחירות, לשוב לעמדת הובלה - וסביר יותר שהוא מקווה שתיווצר קונסטלציה בתוך הגוש שתאפשר לו לתבוע הנהגה גם עם פחות מנדטים (יש לו בזה כבר ניסיון).במקום לשמוע את התשובה הזאת פעם אחת - ולהמשיך בריאיון, אולי כדי לגלות מה מתכנן בנט לעשות בנושאים שוליים כמו חינוך וביטחון, מרציאנו נעמדה על הרגליים האחוריות. לפרקים זה נשמע כבר מגוחך: בנט מתחיל לספר מה הוא עומד לעשות - ומרציאנו מחזירה את השיחה למשבצת איזנקוט, שוב ושוב ושוב.בסוף, דווקא היא זו שיוצאת משלוותה ומטיחה בו, כאם זועפת בבנה המתבגר שהותיר אחריו חדר מבולגן: "בשם אלוהים, אולי לפני שאתם מסדרים את מדינת ישראל, תסדרו את הגוש שלכם?".בנט נראה קצת מופתע מזימונו המוקדם (שלא לומר המוגזם) של הקב"ה לדיון, אבל גם זה לא מוציא אותו מהתלם.וזה עצוב, כי אנחנו נוטים להאשים, לרוב בצדק, את אנשי הציבור שלנו בכך שהם עוסקים באישי במקום בלאומי. והנה בא איש ציבור מוביל, מנסה (לפחות על פניו) לדבר על ה"מה" - והעיתונאית היא זו שמנתבת את השיחה אל ה"מי".בחדשות 12 לא הסתפקו בזה והוסיפו חטא על פשע: "בנט לא מתחייב להמליץ על איזנקוט" זעקה הכותרת שליוותה את האייטם עמוק אל תוך תכנית הבוקר. אז על מי ימליץ - אם ייקלע לסיטואציה שבה יאלץ להמליץ על מישהו אינו הוא עצמו?

"גבירותיי ורבותיי, הלכה המדינה": החיקויים הגדולים של חיים יבין

נפתלי בנט. בא לדבר, אבל נגרר שוב ושוב אל אותה נקודה/צילום מסך, חדשות 12מדאחקה לתכנית עבודההשיח הפוליטי הוא ציני - וספק אם נפתלי בנט אכן התכוון לומר דברים רציניים על תכניותיו לשיקומה של מדינת ישראל ("אני אפרק את המונופולים" הכריז - ואני כבר הסתקרנתי לשמוע איך, אבל מרציאנו בשלה עם איזנקוט). אלא שגם אם היו לו כאלה, מי שלא אפשרה לו לפרט אלא גררה אותו שוב ושוב לשאלת זהות מנהיג הגוש, היא דווקא מי שהיית צריכה, בשליחות הציבור, לגרום לו להשמיע כמה שיותר.אולי זה הקרדיט שמרציאנו עדיין מקבלת על ריאיון תקיף שקיימה לפני כמה שנים עם נתניהו, אולי זו רוח התקופה שמקדשת אגרסיביות על פני מענה רך (שבמקרה של בנט יש סיכוי טוב יותר שיגרום לו לדבר שטויות) - ואולי זה בכלל הקושי של מראיינים שנוטים בדעותיהם (בהכללה) למרכז הליברלי, לקיים ראיונות שכאלה, שבהם החשש הכי גדול שלהם הוא להיתפס כמשתפי פעולה. את הסיבה קשה לדעת, אבל התוצאה אמש הייתה עגומה - ולא בגלל המרואיין.אפרופו ראיונות שכאלה, בזיכרון עולה תמונתו של מר טלוויזיה, חיים יבין, שהסתלק מאתנו טרם הסופ"ש, שלא נתן לתסכול להכתיב את מהלכיו והעיר בציניות לאהוד אולמרט כי הוא מייחל ליום שבו ישאל שאלה ואשכרה יזכה לתשובה אמיתית לגביה. הנה כי כן, מה שליבין היה עניין שאפשר לסגור בחצי חיוך בתוספת הזמן של הריאיון, הפך אצל מרציאנו לתכנית עבודה.

קרא את הכתבה המלאה במקור