מעמד מיוחד של התעוררות נרשם במושב עוצם, עם הגעתו של הרב יצחק אזרחי להיכל ישיבת "נר זרח" שבראשות הרב יוסף צבי פיינשטיין. בפני מאות בחורי הישיבה שנקהלו לשמוע את דבריו, נשא הרב אזרחי משא מרתק שעורר הדים רבים, ובמרכזו השאלה הנוקבת: האם אנו באמת מוכנים וראויים למסור את הנפש ברגע האמת.
במהלך דבריו שיתף הרב אזרחי בשיחה מוקדמת שקיים בעבר בישיבה, בה התריע על האפשרות להיווצרותן של גזירות קשות שיחייבו עמידה איתנה ומסירות נפש. הוא תיאר כיצד הבחורים מיהרו להגיב במקהלה ואמרו "בוודאי!", אולם הוא עצר בעדם והציב בפניהם מראה נוקבת: "בוודאי שאתם רוצים, אבל מי אומר שאתם יכולים?".
בדבריו הסביר כי מסירות נפש איננה החלטה רגעית גרידא, אלא פונקציה ישירה של מצב הלב והמידות של הלומד. לדבריו, אדם אשר ליבו מלא בקנאה, שנאה ותחרות, הרי שאין בליבו פנאי ומקום שבו הוא יכול להכיל את התורה הקדושה, וממילא הוא נעשה בלתי מסוגל למסור עליה את נפשו.
כדי להמחיש את היסוד הזה, הביא הרב אזרחי את דבריו של בעל ה"משך חכמה" על הפסוק העוסק במוכנות לתת את הכל מלבד "מחמד עיניו". הוא הסביר כי האדם היה מוכן לתת למלך אשור את נשיו, כספו וזהבו, אך על מחמד עיניו – שהיא התורה הקדושה – הוא לא ויתר ומסר את נפשו; מכאן למדים שכאשר הלב עסוק בדברים צדדיים, האדם אולי רוצה לתת, אך הלב המלא מונע ממנו את היכולת המעשית לכך.
