הערב נשא מגיד המישרים הרב שלמה מילר משא נוקב ומטלטל בפני בני הישיבות, שעסק בעומק מהותו של אבל החורבן ובמשימתם הייחודית של עמלי התורה.
הערב נשא מגיד המישרים הרב שלמה מילר משא נוקב ומטלטל בפני בני הישיבות, שעסק בעומק מהותו של אבל החורבן ובמשימתם הייחודית של עמלי התורה.
את דבריו פתח הרב בהגדרה היסודית של יום האבל הלאומי: "אנחנו לא בוכים על אבנים שנשברו, אנחנו בוכים על כך שהם עדיין שבורים ועדיין לא זכינו לבניין בית המקדש".
בדבריו עמד הרב על המאבק הכבד שמנהל עולם התורה, והביע הערכה עמוקה בפני הבחורים והאברכים העומדים בניסיונות הדור. "אני כולי מרגיש בוטל ומבוטל לפני בני תורה יקרים", אמר הרב בהתרגשות, "בשם כל יושבי ארץ הקודש מצדיעים לכם, מעריכים אתכם… מי היה מאמין שבארץ הקודש נרדפים על לימוד תורה". הרב השווה את המצב הגשמי והרוחני למאבקים היסטוריים: "מעלה זכרונות של קנטוניסטים, של אינקוויזיציה… מי היה מאמין שבט"ו בשבט-פ"ו נמצאים בכזה גלות".
בהמשך המשא התייחס הרב למצב הביטחוני ולאיומים הסובבים את יושבי הארץ, והסביר את התפקיד האסטרטגי והקיומי של לומדי התורה בזמן מלחמה: "אתם הכיפת ברזל! בשם כל יושבי ארץ הקודש… בזכותכם אנחנו מוגנים".
כדי להמחיש זאת, הביא הרב את המדרש על הפגישה בין יהושע בן נון למלאך ה': "כשהגיע המלאך ליהושע, הוא לא בא לתת שיחת מוסר, הוא הגיע כיועץ צבאי. הוא אמר לו: באמצע מלחמה לבטל תורה, זה לבטל את כל כוח ההגנה!".
הרב הוסיף להסביר כי הבריאה כולה תלויה בלימוד ברציפות: "הקדוש ברוך הוא מחדש את הבריאה כל רגע ורגע יש מאין… על ידי התורה והמצוות שלנו אנחנו כביכול נותנים כוח בפמליה של מעלה להעמיד את העולם".
חלק מרכזי מן הדרשה הוקדש לגעגוע לבית המקדש ולתפקידו המרכזי כ"בית תפילה". הרב תיאר את התחושה כאשר המקדש היה קיים: "היינו במצב שביכולתנו לבוא לבית המקדש, לדבר עם ה' – והיינו נענים מיד! כי ביתי בית תפילה נקרא".
מתוך החסר הגדול של המקדש, עבר הרב לעורר על חובת התקשרות והתחזקות בעבודה שבלב: "תפילה פירושו לדבר עם ה' יתברך", הדגיש, והביא את דברי הירושלמי בברכות: "אדם נכנס לבית הכנסת, עומד ומתפלל בלחישה, והקדוש ברוך הוא מאזין לתפילתו כמי שמשיח באוזן חברו".
הרב התרעם על התופעה של תפילה הנעשית כמצוות אנשים מלומדה: "אני מתבייש לפעמים… אתה עומד בשמונה עשרה ומשאיר 18 הודעות בשמיים".
בסיום דבריו קרא הרב לחזק את יקר התפילה ואת הציפייה לביאת המשיח, מתוך אמונה כי הצעקה והדמעות על החורבן הן שמביאות את הנחמה: "מי שמסוגל לבכות ולהתפלל, מושך עליו את קדושת בית המקדש… שנזכה במהרה לבניין ירושלים ולביאת משיח צדקנו".
קרא את הכתבה המלאה במקור
