רונן ברגמן שלף את הפרוטוקולים - וחשף מי באמת רצה לתקוף באיראן | מיקי לוין

שש שעות. שש שעות שבהן נשים לוחמות שיצאו לתרום את חלקן למדינה, שמסכנות את חייהן בדיוק כמו חבריהן לנשק, הוחבאו כאילו הן בעיה שיש להסתיר - והכול על רקע מגדרי.

איזה מסר מקבלות אותן חיילות? שהן מספיק טובות כדי להילחם, אבל לא מספיק טובות כדי להצטלם? זו לא רק פגיעה בנשים. זו פגיעה בצה"ל. זה מסר מסוכן שלפיו שיקולים פוליטיים או מגזריים גוברים על ערך השוויון ועל כבודם של המשרתים. צבא העם לא יכול להפוך לצבא של מגזרים.

נתניהו, שמפלג את העם ומשסע אותו, יוצר שנאה שיהיה קשה מאוד לאחות במשך שנים. כעת הוא מצליח לחלחל את הפילוג והשנאה גם לצה"ל ולכלל מוסדות המדינה. זה נתון מסוכן שחייב להרים דגל אדום. צה"ל, שדוגל בשוויון, מתחיל להישבר ולהיסדק מבפנים תחת הנהגתו של נתניהו. זה התחיל בהטחות אשמה בבכירים, וכעת במידור על רקע מגדרי. הבחירות הקרובות לא יהיו בין ימין לשמאל, אלא בין מדינת הלכה למדינה ציונית וליברלית, בין שנאה ופילוג לבין איחוד ושוויון.

לדבריו, איזנקוט התייחס למציאות אזורית מורכבת ולא תמך מעולם באיראן גרעינית, אלא בדיוק להפך. איזנקוט המליץ ב-2024 על תקיפה רחבה בטהרן, ונתניהו הוא שניסה להרגיע ולמתן ואמר שלא חייבים להגיב אלא אם כן ייגרם לנו נזק. איזנקוט השיב כי אם זה המצב וזה המתווה, אין טעם לתקוף, משום שהדבר יפגע בהרתעה - ובפועל זה בדיוק מה שקרה.

רונן ברגמן לא הסתפק בפרשנות, אלא הביא ציטוטים מדויקים מתוך דיוני הקבינט, שהפריכו לחלוטין את הקמפיין נגד איזנקוט. בזמן שמנסים לשכנע את הציבור הימני המתנדנד שאיזנקוט התנגד לתקיפה באיראן, התיעודים שהוצגו ב"אולפן שישי" הוכיחו בדיוק את ההפך.

ברגמן הקריא את חילופי הדברים בין נתניהו לאיזנקוט, ומהם עולה באופן ברור שמי שביקש פעם אחר פעם לנהוג באיפוק, להימנע מהסלמה ולעצור מהלכים התקפיים היה דווקא נתניהו. כשמביאים את הפרוטוקולים עצמם, כבר קשה למכור לציבור גרסה הפוכה. העובדות פשוט חזקות יותר ממכונת התעמולה.

ברגמן אף הציג דוגמאות אחרות שבהן נתניהו עצמו בלם לאורך השנים מהלכים התקפיים משמעותיים נגד בכירי חמאס וחיזבאללה, בניגוד לדימוי שהוא מנסה לטפח כיום כלוחם חסר פשרות. הפער בין הרטוריקה לבין העובדות הלך והתחדד ככל שהתוכנית התקדמה.

בכל זאת, היה דבר אחד שהפריע לי לאורך כל השידור. נדמה שמאז שעבר בקריאה שנייה ושלישית חוק התקשורת, או "חוק החלשת התקשורת", כפי שמכנים אותו בחדשות 12 ו-13, משהו השתנה גם ב"אולפן שישי". זה כבר השבוע השני ברציפות שהטון מרוכך יותר. הביקורת עדיין קיימת, אבל היא כבר לא נוקבת, לא חדה ולא בועטת כפי שהתרגלנו לראות.

כשעיתונאים ועורכים מתחילים לשדר בזהירות במקום בביטחון, זו כבר נורת אזהרה. תקשורת חופשית אינה אמורה לחשוש מהשלטון, אלא לפקח עליו. אם כבר עכשיו מורגש ריכוך בטון, עוד לפני שהחוק נכנס למלוא השפעתו, זו סיבה לדאגה לכולם. יחד עם זאת, גם עם טון מרוכך יותר, "אולפן שישי" לא שינה את המציאות. הוא רק חשף אותה.

ונתניהו של אמש נראה אחרת מזה שהכרנו. פחות חזק, פחות מחובר, פחות בלתי מנוצח. בעולם הוא כבר לא האיש שמכתיבים עבורו את לוח הזמנים בבית הלבן. בבית הוא מאבד את אמון הציבור. ובתוך צה"ל, תחת הנהגתו, מתרחשים אירועים שלא היו צריכים לקרות במדינה דמוקרטית.

מנהיג יכול להישאר זמן רב בשלטון גם כשהוא נחלש. אבל הרגע שבו העולם מפסיק לחכות לו, הציבור מפסיק להאמין בו, והוא מתחיל לפלג אפילו את הצבא, הוא הרגע שבו כבר לא מדובר רק בשחיקה פוליטית. זו תחילתה של שקיעה.

קרא את הכתבה המלאה במקור