שום דבר לא יכול להכאיב לנתניהו

אני חותמת על כל מילה. זה מה שזה היה. קניבליות. האם יש למישהו ספק שנתניהו הגיע לרמת רעב כזאת, שהוא מפנה את שיניו לאחרים? האם לא ראינו בעבר שהוא, או עדת מעריציו בממשלה ובתקשורת, ניזונו מהבשר הרגשי החי של ההורה השכול, מהכאב, מהזעזוע, מהתגובה שלו? האם לא ראינו את זה לאורך שלוש השנים האחרונות? האם לא ראינו מקרים שהם "רקדו על הקבר" כדי לשאוב חיות לעצמם?

פעם, באירוע חברתי, מישהו שאל בייאוש: "עד מתי ביבי ימשיך לשלוט פה?". יאיר גרבוז ז"ל, שנון וסרקסטי כתמיד, ענה: "כל עוד יוני מת". במהלך השנים זה הפך מטבע לשון שגור בפי כל מי שהיה שם. אבל השבוע חשבתי על זה. על "החי על המת", כשם ספרו של אהרן מגד, על החי שמתפרנס מתהילתו של המת. האם לא זה הסיפור? והאם אח שכול, שעשה קריירה ממותו של אחיו הבכור, לא מסוגל להשתמש בסרטון כל כך בזוי כמו זה שפורסם השבוע?

מיד אחרי הפצת אותו סרטון הופיעו ברשתות קונטרות אפשריות לסרטון המתועב, כלומר איך אפשר להכאיב, להכעיס, לבזות את נתניהו כפי שהוא עשה לאיזנקוט. אף אחד לא הצליח להתעלות על המקור, מסיבה אחת: אין משהו שיכול להכאיב לנתניהו. לא אשתו, לא משפחתו, לא בתו. נתניהו הוא איש הפח. כוח-העל שלו הוא שאין לו לב. אפשר רק לבזות אותו. לשמוח מהשפלתו. להפשיט אותו מכוחו. כמו, למשל, סרטון של טראמפ רץ אל נתניהו שמחכה לו בזרועות פתוחות, וברגע האחרון פונה הנשיא האמריקאי הצידה ורץ לזרועותיו של ארדואן. או אל אל-ג'ולאני. או תארו לכם את זה: לחיבוקו האבהי של איזנקוט.

מי שלא קונה את תיאורו של נתניהו כאיש הפח, מייעצת לו לצפות בפודקאסט "הכל פתוח" של אבי שושן. לא הייתי מטריחה לראות את השיחות החנפניות בפורמט ("אשתך פצצה"), שהפך להיות התשובה המודרנית לראיונות הקלאסיים, אלא רק כדי לראות את הגרסה המצונזרת, שמתפרסמת ברשתות, של שושן עם אביה של נועה. אני מודה שמעולם לא ראיתי כזה קור, כזה ריחוק, מצד אדם שמדבר על בתו ונכדיו. שום חיוך אותנטי, שום חום, תשובות מגומגמות, מלמולים, טון קורבני, תזזיתיות ותשובות מצוצות מהאצבע. ותנו לי לנחש שהכל שקרים. הוא ונועה לא נפגשים כל כמה שבועות. הוא גם לא מתקשר. הם לא עושים חגים ביחד - איפה זה קורה, אצל סבתא שרה? הנכדים לא מכירים אותו. הכל משחק. תראו לי סבא אחד שאין עליו או בלשכתו אף תמונה, לא של בתו ולא של נכדיו. תביאו סבא אחד שלא נמס לגמרי כשמדברים על נכדיו.

וכשמזכירים את בתו הבכורה, את היחסים המיוחדים שבין אב לבת, הוא ממהר להזכיר גם את בניו. בכך כנראה קנה את זכאותו לחזור הביתה. אין מה לדבר, נתניהו הולך על ביצים, ומרגישים אותן נשברות אחת-אחת.

מה קרה שהשנאה והאכזריות הביאו לכך שאפילו נשיא המדינה שבר שתיקה? מה שהשתנה זה שראש הממשלה והגוש שלו נתנו דרור ליצרים. קודם הייתה איזו אמנה חברתית שלפיה לא נותנים לגיטימציה לדחפים הכי פרימיטיביים. אבל הממשלה הזאת הפכה את השנאה ללגיטימית וכשזה קורה, לא ניתן לשלוט בה.

במשך שנים הליכוד פיתח תרבות של ארגון פשע. התלכדות חסרת מעצורים סביב המנהיג שאסור לערער עליה. תראו את התצהיר שהגישה אתמול סגנית השר לשעבר, שרן השכל, לבג"ץ, שבו כתבה: "בסבב ההצבעה החוזר לתפקיד מבקר המדינה, נדרשו חברי הסיעה לתעד את הצבעתם בצילום וידיאו ולהציג לראש הממשלה כראיה".

הסרטון מפתיע ברשעותו אך הוא מייצג נאמנה את דפוס הפעולה המוכר של נתניהו. במשך שנים הפחיד את בוחריו עם הקלף האיראני. במקביל הוא ליבה הסתה ושנאה מפני השמאל והערבים. הפעם המטרה היא איזנקוט. אלא שהתזמון מסגיר את מצוקת השלטון. נותרו עוד שלושה חודשים לבחירות. בדרך כלל תעמולה נבזית כזאת נשמרת לרגע האחרון, כמו "הערבים נוהרים". העובדה ששולפים כזאת תחמושת כבר עכשיו היא אות אזהרה לכך שהבחירות יהיו אכזריות יותר ממה שחווינו.

אלא שהפעם מכונת הרעל ירתה לעצמה ברגל. הניסיון להכפיש הסתיים בהכפשתו של התוקף עצמו. הוא רק הבליט את השוני המוסרי התהומי בין איזנקוט לבין הנהגה שאיבדה את הדרך. מה לעשות, קשה לנצח מועמד שמציג עצמו ההפך מנתניהו וקורא לציבור ללכת "ישר".

קרא את הכתבה המלאה במקור