"שלום וביטחון": תוכנית הרודן ואשתו לביטול הבחירות יוצאת לפועל, ארה"ב מאיימת

כוונתו של אורטגה להביא לביטול הבחירות עוררה כצפוי ביקורת בקהילה הבינלאומית, ונציב זכויות האדם של האו"ם וולקר טורק אמר היום כי "יש לאפשר לאנשים מכל הקשת הפוליטית להצביע ולהתמודד לבחירות". לדבריו, "ההתפתחויות הללו מעמיקות עוד יותר את ההגבלות החמורות על חירויות יסוד, את פירוק המרחב האזרחי ואת השחיקה המתמדת של שלטון החוק".

גם מזכיר המדינה האמריקני רוביו הגיב כאמור בחריפות להכרזה, והדגיש כי המהלך של אורטגה משותף לאשתו, הנשיאה-השותפה מוריו. לדבריו, המהלך הזה "חשף את טבעם הדיקטטורי האמיתי". רוביו איים במרומז בצעדי ענישה נגד המשטר בניקרגואה: "ארה"ב קוראת לקהילה הבינלאומית לשלב כוחות כדי להבהיר לדיקטטורה של מוריו-אורטגה כי היא אינה יכולה לצפות להמשיך בעסקים כרגיל עם מדינות אחרות, בזמן שהיא פוגעת בעקרונות היסוד של החצי המערבי הדמוקרטי שלנו". בתקשורת האמריקנית מדגישים כי למרות המילים החריפות, וסנקציות מסוימות שכבר הוטלו על ניקרגואה, עד כה נמנע הממשל האמריקני מצעדים משמעותיים נגד המדינה – שהיא ספקית קפה משמעותית של ארה"ב.

אורטגה היה ממנהיגי "החזית הסנדיניסטית לשחרור לאומי", תנועת הגרילה המרקסיסטית שהפילה את שושלת סומוסה, ששלטה בניקרגואה במשך עשרות שנים בתמיכת ארה"ב. הוא הנהיג את המדינה בשנות ה-80, אך הפסיד בבחירות ב-1990 לוויולטה צ'אמורו – והעביר לה את השלטון. אחרי כמה ניסיונות כושלים לחזור לתפקיד ניצח אורטגה בבחירות ב-2006, ומאז 2007 הוא שולט בניקרגואה. במהלך השנים בוטלה הגבלת הכהונה, מוסדות המדינה הוכפפו לנשיאות, בתי המשפט והפרלמנט אוישו בנאמניו והתקשורת העצמאית כמעט חוסלה.

בתחילת 2025 אישר הפרלמנט פה אחד שורת תיקונים חוקתיים שהרחיבו עוד יותר את סמכויות הנשיאות. התיקונים העניקו לנשיא שליטה מעשית גם ברשות המחוקקת והשופטת, האריכו את הכהונה מחמש לשש שנים והפכו את אשתו מוריו מסגנית הנשיא ל"נשיאה משותפת". הם גם הבטיחו כי אם אורטגה לא יוכל להמשיך בתפקיד, רעייתו תירש את מלוא סמכויותיו.

ההכרזה האחרונה אינה תחילת הפיכתה של ניקרגואה לדיקטטורה, אלא השלב הגלוי ביותר בתהליך שנמשך שנים. נקודת המפנה הייתה ב-2018, כשמחאה נגד קיצוץ בזכויות הפנסיה התפתחה להתקוממות ארצית נגד אורטגה. כוחות הביטחון וקבוצות חמושות המזוהות עם השלטון דיכאו את המחאה, יותר מ-300 בני אדם נהרגו ומאות אלפים נעצרו או נמלטו מהמדינה.

לקראת הבחירות ב-2021 עצר המשטר את כל המועמדים שנחשבו מסוגלים לאיים על אורטגה. חלק ממפלגות האופוזיציה הוצאו מחוץ לחוק, פעילים ועיתונאים נאסרו, ואורטגה הכריז על ניצחונו בבחירות שארה"ב ומדינות נוספות הגדירו כבלתי לגיטימיות. וושינגטון אינה מכירה בנשיאותו של אורטגה ומגדירה את ממשלתו דיקטטורה. במסגרת הלחץ על המשטר הטילה ארה"ב הגבלות כניסה על יותר מ-2,350 פקידים ניקרגואים ובני משפחותיהם, בין השאר בעקבות מותו במעצר של המנהיג הילידי ואיש האופוזיציה ברוקלין ריברה.

מאז סגר המשטר יותר מ-5,000 ארגונים – בהם עמותות, מוסדות דת, אוניברסיטאות וכלי תקשורת. מאות מתנגדים גורשו מהמדינה ונשללה מהם אזרחותם, לעיתים לצד החרמת בתיהם ורכושם. רק החודש שללו הרשויות את רישיונותיהם של עורכי דין רבים, במהלך שמומחה של האו"ם הגדיר כ"טיהור של מקצוע עריכת הדין". לפי ארגון העוקב אחרי העצורים, לפחות 46 בני אדם עדיין כלואים מסיבות פוליטיות. הממשלה מכחישה שהיא מחזיקה אסירים פוליטיים.

ממדי הטיהור ניכרים גם במספרים: לפחות 355 בני אדם נהרגו בדיכוי מחאת 2018, יותר מ-935 אלף ניקרגואים נמלטו מאז מהמדינה, אזרחותם של יותר מ-500 בני אדם נשללה ויותר מ-5,600 ארגונים לא-ממשלתיים נסגרו. לפחות 29 אוניברסיטאות ו-58 כלי תקשורת נסגרו בידי המשטר. דו"ח של האו"ם קבע כי הרפורמות החוקתיות הפכו את הפרלמנט ובתי המשפט לגופים הכפופים לנשיאות, וכי כמעט שלא נותרו בניקרגואה הגנות בסיסיות מפני שרירות השלטון. אנליסטים ומתנגדי משטר גולים טענו שהכרזתו של אורטגה אינה מפגן של כוח, אלא עדות לחשש שגם פתח פוליטי קטן יאפשר למחאה להתעורר מחדש.

במקביל לדיכוי מבית, הרחיק אורטגה את ניקרגואה מארה"ב ומהמערב, וחיזק את קשריה עם איראן, רוסיה, סין וקובה. באוקטובר 2024 ניתקה ניקרגואה את יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל, האשימה אותה ב"רצח עם" והביעה תמיכה באיראן ובבעלות בריתה באזור.

קרא את הכתבה המלאה במקור