הסוף לדחייה האוטומטית: המבחן החדש להפקדת ביטקוין בחשבון הבנק

רו"ח נדב ליבנה־גולדברג, שותף במשרד אלמקייס פתרונות מיסוי ומומחה במיסוי בינלאומי וקריפטו, מסביר כי "מצד אחד, בנק לא יוכל לסרב לתת שירותי תשלום רק משום שמקור הפעילות קשור במטבעות וירטואליים. מצד שני, אין כאן פתיחת שערים אוטומטית אלא מעבר לגישה מבוססת סיכון. הבנק יידרש לבדוק מי הלקוח, דרך איזה נותן שירות בוצעה הפעילות, מה מאפייני המטבע, מה היקף העסקה ועד כמה ניתן להבין את הדרך שעבר הכסף עד שהגיע לחשבון".

הרקע למהלך הנוכחי הוא סירובם הממושך של הבנקים בישראל לקלוט כספי קריפטו, בעיקר מחשש לקנסות עתק והליכים פליליים סביב איסור הלבנת הון. בנק ישראל ניסה לפתור את המשבר כבר בסוף 2022 באמצעות הוראה 411 המקורית, שאסרה על הבנקים לדחות הפקדות באופן גורף. אלא שבפועל החיכוך נמשך, והשחקנים בשוק טענו כי המערכת הבנקאית שומרת על עמדה נוקשה.

נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון / צילום: לע''מ

המבוי הסתום גלש למאבקים משפטיים שהגיעו עד לבג"ץ, במטרה לאפשר לפחות את תשלום המסים על הרווחים. במקביל, דוח של הכלכלנית הראשית לשעבר שירה גרינברג חשף כי מאות מיליוני שקלים נותרו "תקועים" מחוץ למערכת למרות רצון המשקיעים לשלם מס, ודוח מבקר המדינה מ־2024 אישש כי המדינה אינה פועלת ביעילות כדי להגיע אל מיליארדי השקלים הללו.

"עצם הצורך בעדכון מלמד שהבעיה אינה תאורטית", אומר רו"ח ליבנה־גולדברג. "עבור משקיעים פרטיים ויזמים, המפגש עם הבנק הוא הנקודה שבה נכס דיגיטלי הופך לכסף שמיש, או לחלופין נתקע".

לדבריו, אחד השינויים המרכזיים בטיוטה הוא ביטול הרף הקשיח של 100 אלף שקל בשנה, שמעליו חויב הבנק לברר לעומק את מקור ונתיב הכספים. "בנק ישראל מבקש להחיל מבחן מהותי יותר המבוסס על רמת הסיכון בעסקה. זהו שינוי קטן אבל משמעותי. עסקה של 120 אלף שקל שבוצעה דרך גוף מפוקח ובנתיב ברור, אינה דומה לעסקה של 40 אלף שקל מארנק אנונימי במדינה בסיכון גבוה. הרגולציה החדשה מבקשת מהבנקים לא להתייחס לכל פעילות הקריפטו כאל מקשה אחת".

לדברי רו"ח ליבנה־גולדברג, הפיקוח אינו מחייב את הבנקים לקבל כל כסף שמגיע מקריפטו, אלא מנחה אותם שלא לסרב אוטומטית ולנהל את הסיכון באופן מסודר, מנומק ומתועד. "הבנקים יידרשו לקבוע נהלים שיבהירו כיצד הם בוחנים עסקאות, תוך התייחסות לזהות נותן השירות, למאפייני הלקוח והמטבע, ולהיקף העסקה. הם גם יצטרכו להגדיר מתי נדרשת בדיקת נתיב המטבע ומתי לא", הוא אומר.

עד היום, דרישה לבדיקה חיצונית או למסמכים להוכחת "מסלול המטבע הווירטואלי" הייתה במקרים רבים ברירת המחדל. כעת מסביר רו"ח ליבנה־גולדברג כי "מובהר שבמקרים מסוימים יספיקו בדיקות פנימיות של הבנק או אסמכתאות מהלקוח, ורק במקרים מורכבים תידרש הסתייעות במומחה חיצוני, אך לא כדרישה אוטומטית".

בנוסף, הטיוטה מפרטת אילו גורמים משפיעים על רמת הסיכון. פעילות דרך גוף בעל רישיון בישראל או במדינה מפוקחת עשויה להיחשב כגורם מפחית סיכון. מנגד, פעילות מול נותן שירות לא מפוקח, שימוש בטכנולוגיות ומטבעות אנונימיים שמטשטשים את נתיב הכסף או קשר לארנקים ומדינות בסיכון גבוה - יצדיקו בדיקה מוגברת.

עבור הלקוחות הפרטיים, השינוי מציע ודאות, ועבור חברות קריפטו, זו הזדמנות לחזק את הלגיטימציה. "מי שפועל תחת רישוי, תיעוד ובקרות יוכל להציג עצמו לא כגורם שמייצר סיכון, אלא כגורם שמסייע להפחית אותו", מסביר רו"ח ליבנה־גולדברג.

עם זאת, לדבריו המבחן האמיתי הוא מול הבנקים. "קל יותר לומר לא לקריפטו מאשר לבנות מומחיות ולהכשיר צוותים. אבל בעולם שבו נכסים דיגיטליים אינם תופעה שולית, הימנעות אינה יכולה להיות מדיניות ארוכת־טווח".

עו"ד ורו"ח רון צרפתי, מנהל הרגולציה ב־eToro, מציין כי "לאחר שנים של עוול כלפי מחזיקי קריפטו, בנקים לא יוכלו עוד לסרב לתת שירות רק בשל מקור הפעילות במטבעות קריפטוגרפיים".

צרפתי מסביר כי הבדיקות יהפכו לפרטניות ומבוססות סיכון, תוך התחשבות בפרופיל הלקוח ובשאלה האם פעל מול נותן שירות בעל רישיון. "זאת ללא התנאים הקודמים, כדוגמת תקרת ה־100 אלף שקל או החובה לספק חוות־דעת מומחה חיצוני באופן גורף", הוא מוסיף.

עו"ד אורי גולדמן, מומחה לקריפטו ואיסור הלבנת הון, מבקש לצנן מעט את החגיגה. "התיקון הוא מהלך חשוב, אך בפועל לקוחות עדיין צפויים להידרש לאסמכתאות בהיקף רחב כדי להוכיח את מקור הכספים. פעילות בלוקצ'יין היא שקופה וניתנת למעקב, ולכן עולה כאן גם שאלה מהותית של הזכות לפרטיות", הוא מסביר.

לחיצה על הנושא תוסיף אותו לרשימת "הנושאים שמעניינים אותי", שם ניתן לקרוא ולנהל את ההתראות כשמתפרסמת כתבה בנושא.

לצפייה בכתבות וניהול הנושאים, יש ללחוץ על כפתור בסרגל העליון

קרא את הכתבה המלאה במקור