יצרניות השבבים אינטל וטאואר משקיעות מיליארדים ביפן ואירלנד ולא בישראל

נכון לסוף 2025 העסיקה טאואר ביפן כ־2,400 עובדים, שהיוו כ־45% מכלל העובדים וכמעט פי שניים ממספר העובדים בישראל. הפעילות היפנית הניבה אשתקד כ־204 מיליון דולר, שהם 13% מהכנסותיה. במרץ השנה הודיעה טאואר על ארגון מחדש של פעילותה במדינה. במסגרת המהלך היא תקבל בעלות מלאה על המפעל שמייצר פרוסות סיליקון בעובי 300 מילימטר, המכונה פאב 7, בעוד שהשותפה לפעילות ביפן, נובוטון, תקבל את מפעל ה־200 מילימטר ותשלם לה 25 מיליון דולר.

על פי התוכנית החדשה, טאואר מציבה יעד הכנסות של 3.6 מיליארד דולר בשנת 2028, לעומת יעד קודם של 2.8 מיליארד דולר. יעד הרווח הנקי עולה מ־750 מיליון דולר ל־1.2 מיליארד דולר. מדובר בהגדלה של כ־28.6% ביעד ההכנסות ושל 60% ביעד הרווח לעומת התחזיות הקודמות.

התוכנית, שתזכה לתמיכת ממשלת יפן, תוסיף לחברה כושר ייצור בתחום ה־300 מ"מ, עם מוכנות מלאה לייצור ברבעון הרביעי של 2027. מסלול נוסף יתחיל במקביל ויכלול הקמה של מפעל 300 מ"מ נוסף בסמוך למפעל הקיים. סך ההשקעות בשני המסלולים מוערך בשלב זה בכ־3 מיליארד דולר נטו, לאחר קיזוז מענקים של כמיליארד דולר מממשלת יפן.

לדברי ראסל אלוואנגר, מנכ"ל טאואר, ההרחבה תאפשר לחברה לעמוד בלוחות הזמנים של לקוחותיה לקראת מעבר לייצור המוני ותשמש בסיס לצמיחה גם מעבר לשנת 2028.

פעילות טאואר ביפן פעילות: שני מפעלים (פאבים) לייצור פרוסות סיליקון של 300 מ"מ

היסטוריה: נוסדה ב־2013 במיזם משותף (TPSCo) עם פנסוניק, שבהמשך מכרה את חלקה לנובוטון. בסוף 2025 הועסקו ביפן 2,398 עובדים שהם כ־45% מכלל עובדי טאואר, והפעילות ייצרה 13% מהכנסות החברה (כ־204 מיליון דולר)

גם אינטל הודיעה השבוע על השקעה של 5 מיליארד אירו בהרחבת המפעל שלה בלייקסליפ שבאירלנד. ההשקעה מיועדת להגדיל את הייצור באתר ולהרחיב את פעילות המחקר והפיתוח, בין היתר עבור מעבדים המשמשים שרתים, מרכזי נתונים ומערכות AI.

ההשקעה באירלנד בולטת במיוחד בהשוואה למצבה של פעילות הייצור של אינטל בישראל. המפעל בקריית גת נחשב לאחד המפעלים היעילים בקבוצה ואף זכה בעבר לשבחים מצד הנהלת אינטל על עמידה בתוכניות ועל שיפור התפוקה. עם זאת, הוא מייצר כיום שבבים בטכנולוגיות ותיקות יחסית של 7 ו־10 ננומטר, בעוד שבאירלנד ובאריזונה מיוצרים שבבים בטכנולוגיות מתקדמות יותר. בשנה שעברה חשף המנכ"ל ליפ בו טאן שהמפעלים בישראל ובאורגון לא מתוכננים להתרחב, בעוד שהאתרים באירלנד, באריזונה ובניו מקסיקו עשויים להגדיל את תפוקתם בשיעור של עד 150%. כל הדורות החדשים של טכנולוגיות הייצור המתקדמות של אינטל, בהם 18A ו־14A, נועדו לפי החברה לייצור בארה"ב.

ההשקעה החדשה מחזירה לקדמת הבמה גם את החלטת אינטל משנת 2024 לעצור את העבודות על המפעל החדש שתכננה בקריית גת, פאב 38. המפעל היה אמור להיות אחד מאתרי הייצור הגדולים והמתקדמים של אינטל בעולם ולהגיע לתפוקה מלאה במהלך העשור הבא, אך החברה הודיעה לקבלנים על עצירת עבודות ובחינה מחודשת של תקציבי הפרויקט. מאז לא פורסם לוח זמנים חדש להקמתו.

באותה תקופה התמודדה אינטל עם לחץ תזרימי, הוצאות הון גדולות וקשיים במימון תוכנית הקמת המפעלים הגלובלית שלה. כדי לחזק את קופתה היא מכרה לקרן אפולו 49% ממפעל פאב 34 באירלנד תמורת 11.2 מיליארד דולר. מוקדם יותר השנה הודיעה שתשלם יותר מ־14 מיליארד דולר כדי לרכוש בחזרה את חלקה של אפולו ולשוב לשליטה מלאה. החברה מתכננת לגייס יותר מ־6 מיליארד דולר בחוב חדש לצורך המהלך. כעת, לאחר שחזרה להחזיק במלוא האתר, היא מוסיפה השקעה של 5 מיליארד אירו בהרחבתו.

כאמור, אין אינדיקציה לכך שההשקעה באירלנד מתקצבת באופן ישיר על חשבון קריית גת, או שאינטל החליטה לבטל סופית את תוכנית המפעל החדש בישראל. עם זאת, רצף ההחלטות ממחיש את סדר העדיפויות הנוכחי של החברה: השקעה באתרים שבהם כבר קיימות תשתיות מתקדמות וכושר ייצור שניתן להרחיב במהירות, בעוד שהקמת מפעל חדש דורשת השקעות גבוהות יותר וזמן ממושך עד לתחילת הייצור.

גם במקרה של טאואר, ההחלטה להתרחב ביפן מבוססת על תשתית קיימת, כוח אדם מיומן ותמיכה כספית משמעותית מצד הממשלה המקומית. במקום להקים מפעל חדש לחלוטין בישראל או במדינה אחרת, החברה מרחיבה פעילות שכבר פועלת ומייצרת, ומקבלת בדרך סבסוד של כמיליארד דולר. עבור טאואר מדובר בנתיב מהיר יחסית להגדלת כושר הייצור לקראת הביקוש הצפוי בשנים הקרובות.

שני המהלכים מדגישים את השינוי שעובר ענף השבבים העולמי. לצד השיקולים הטכנולוגיים והעסקיים, החלטות על מיקום מפעלים הופכות יותר ויותר לתוצאה של מדיניות ממשלתית. יפן, אירלנד, ארה"ב ומדינות נוספות משקיעות מיליארדי דולרים כדי להבטיח שייצור השבבים המתקדמים יתבצע בשטחן. הן מציעות לחברות מענקים, מימון, תשתיות וסביבה רגולטורית שנועדה לצמצם את הסיכון הכרוך בהשקעות ענק מסוג זה.

עבור ישראל זוהי תזכורת לכך שמעמדה ההיסטורי כמרכז ייצור ופיתוח לא מבטיח שגם ההשקעות הבאות יגיעו אליה. לטאואר ולאינטל יש עדיין פעילות ייצור רחבה בישראל, אולם כאשר הן נדרשות לבחור היכן להשקיע עוד כסף, הן בוחנות את היקף התמיכה הממשלתית, רמת הוודאות, התשתית הקיימת והיכולת להתחיל לייצר במהירות. ההשקעות ביפן ובאירלנד לא מסמנות בהכרח נטישה של ישראל, אך הן מצביעות על הפער בין פעילות קיימת לבין מוקדי צמיחה עתידיים.

מאינטל נמסר בתגובה: "תוכניות ההתרחבות שלנו בישראל עדיין נמצאות בבחינה, והמשך יישומן ייקבע בהתאם לביקוש מצד הלקוחות".

לחיצה על הנושא תוסיף אותו לרשימת "הנושאים שמעניינים אותי", שם ניתן לקרוא ולנהל את ההתראות כשמתפרסמת כתבה בנושא.

לצפייה בכתבות וניהול הנושאים, יש ללחוץ על כפתור בסרגל העליון

קרא את הכתבה המלאה במקור