כבר כמה עשורים נחשב ביל אקמן לאחת הדמויות המשפיעות והמוכרות ביותר בוול סטריט. המיליארדר היהודי־אמריקאי, מייסד ומנכ"ל קרן ההון סיכון פרשינג סקוור, בנה לעצמו מוניטין של משקיע…
בראיון מיוחד לגלובס, שנערך על רקע המתיחות הביטחונית הגוברת במזרח התיכון, אקמן לא מהסס לספק הצצה נדירה למשנה הכלכלית והפוליטית שלו, ומדבר בפתיחות יוצאת דופן על הכול: החל מהאסטרטגיה העסקית שהפכה אותו לאגדה בוול סטריט, דרך הבועה בשווקים ועד לחשש שלו מפני עתידה של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב.
לצד פעילותו בשוק ההון, אקמן הפך בשנים האחרונות גם לאחת הדמויות הבולטות בשיח הציבורי בארה"ב. הוא מרבה להתבטא בנושאים פוליטיים וכלכליים, ובמיוחד בסוגיות של חופש הביטוי, מערכת ההשכלה הגבוהה, אנטישמיות ומדיניות החוץ האמריקאית.
הקשר של אקמן לישראל התהדק במיוחד מאז מתקפת 7 באוקטובר. הוא היה בין אנשי העסקים האמריקאים הבולטים שיצאו להגנת ישראל במאבק הבינלאומי על דעת הקהל, מתח ביקורת חריפה על גילויי אנטישמיות בקמפוסים בארצות הברית וקרא למוסדות האקדמיים לנקוט יד קשה יותר כלפי גילויי שנאה נגד יהודים.
במקביל, גם פעילותו העסקית בישראל התרחבה. בתחילת 2024 רכשו אקמן ורעייתו, האדריכלית הישראלית אמריקאית ופרופ' לשעבר ב־MIT, נרי אוקסמן, כ־5% ממניות הבורסה לניירות ערך בתל אביב, בהשקעה של כ25 מיליון דולר. השניים הגדירו את העסקה כהבעת אמון בכלכלה הישראלית דווקא בתקופת המלחמה, ואקמן אמר בהמשך כי בכוונתו להרחיב את השקעותיו בישראל. בריאיון קודם לגלובס הוא אמר כי הוא מקווה להשקיע בעתיד עד כמיליארד דולר בחברות ישראליות, בעיקר בתחומי הטכנולוגיה, והביע עניין לסייע לחברה ישראלית להגיע להנפקה באמצעות פלטפורמת ההשקעות של פרשינג סקוור.
ביל אקמן אישי: בן 60, נשוי + 4, גר בניו יורקמקצועי: מייסד ומנכ"ל חברת ניהול קרנות הגידור פרשינג סקוור. בעבר ייסד וניהל את חברת ההשקעות גות'הם פרטנרסעוד משהו : טניסאי חובב, נשוי לחוקרת העיצוב האמריקאית־ישראלית נרי אוקסמן
השקעת כסף בישראל בזמן תנודתי כל כך. הרי איראן עלולה להגיב בירי לעברנו בכל רגע אם ארה"ב תמשיך לתקוף, בדיוק כפי שהגיבו בכווית ובחריין ביממה האחרונה. אתה עדיין משוכנע שכדאי להשקיע בישראל?"אני חושב שישראל הוכיחה את עצמה כאחת המדינות העמידות ביותר בעולם, צבאית וכלכלית. מה שמניע ערך בעולם כרגע זה טכנולוגיה, בינה מלאכותית, סייבר והגנה, ואני לא חושב שיש מדינה שממוקמת טוב יותר בכל אחד מהתחומים האלה מאשר ישראל. אנחנו נראה עוד ועוד סטארט־אפים שצומחים במהירות מדהימה בישראל. גם חיי אדם הם כבר לא פונקציה גודל הצבא. זו איכות הטכנולוגיה. אני חושב שאנחנו בדרך למזרח תיכון בטוח יותר בזכות ישראל, וחשוב מאוד, בזכות הנשיא דונלד טראמפ - סוף סוף מישהו שלוקח את האיום האיראני ברצינות, חוץ מישראל".
אקמן מתייחס לעובדה שחלק גדול מכוח העבודה כאן בילה מאות ימים במילואים כ"100% יתרון", מהזווית של המעסיק. לדבריו, "אימון צבאי טוב הוא אימון מנהיגות, חוסן, ועוד. את כל הדברים שחשובים בחיים ובעסקים - לומדים בצבא. אז השנתיים האחרונות כאן היו קרקע אימונים טובה מאוד לדור הבא של כישרונות. השירות הצבאי הוא בונוס".
נשיא ארה''ב דונלד טראמפ / צילום: ap, Alex Brandon
אנחנו חוזרים למשבר הנוכחי והדינמיקה מול איראן, כאשר הסכם הפסקת האש מתפרק מול עינינו.
לאן הדברים הולכים מכאן?"ראשית, אגיד שבעיני זו מלחמה צודקת וחשובה. הריסת היכולות הגרעיניות של איראן והחזרת המשטר אחורה מבחינה צבאית היו צעדים קריטיים לעולם. אני מניח שיהיו מספר חילופי משטר, הבעיה היא שכל משטר שמגיע אחרי השני שנפל הוא חלק מאותו הדבר - אידיאולוגיה רעה שרק מביאה רע. קשה מאוד לעשות שינוי משטר אמיתי בלי כוחות על הקרקע, ואני חושב שזה לא אפשרי עבור ארה"ב של היום.
"הנשיא בבירור חשב שיש עסקה שאפשר להגיע אליה, גם הוא לא רוצה שהמלחמה הזו תימשך עד לבחירות האמצע. מבחינה פוליטית, החיים נהיים קשים יותר עבור הנשיא והמפלגה הרפובליקנית, במקרה שהקונגרס ישנה כיוון. אבל בסופו של דבר הוא מתמודד עם צד בעסקה שלא הצליח לעמוד במילה שלו - והדבר היחיד שהם מגיבים אליו הוא כוח".
מחירי הנפט מטפסים בעקבות המתיחות, אבל כך קרה גם במהלך שאגת הארי, והם צנחו בחזרה ברגע שהכל נעצר. אולי אנחנו לא צריכים להתרגש כל כך מעליות המחירים?"אני מסכים, בעיני כל עלייה במחירי הנפט היא זמנית ולא ארוכת טווח. למעשה, בשוק מדברים בימים האחרונים על עודף נפט עצום, עצום. כל המדינות בעולם, מלבד איראן, הגבירו את יכולת הייצור שלהן ואני לא חושב שזה ייפסק. סגירת המצר הוכיחה לאנשים שאי אפשר לסמוך על כך שהנפט ימשיך להגיע דרך איראן. אנחנו צריכים למצוא מקורות אחרים לנפט ודרכים אחרות לספק אותו. החשש שמחירי הנפט יישארו גבוהים לא היה מוצדק. עכשיו החשש הוא שמחירי הנפט יירדו נמוך מדי".
אנחנו חוזרים להנפקת פרשינג סקוור באפריל האחרון, שהייתה אחת מהנפקות קרנות ההשקעה הסגורות הגדולות שנראו בארה"ב, והגדולה מסוגה עד כה. אקמן הוא הבעלים של כ־45% מפרשינג סקוור ארה"ב, והשקיע בעצמו 250 מיליון דולר בהנפקה הראשונית שלה בבורסת ניו יורק. "זה לא היה באמת אירוע נזילות", הוא אומר, "זה היה סוג של אירוע נזילות הפוך. זו הייתה דרך עבורנו לרשום את החברות, לגייס הון לקרן החדשה הזו, ולבצע השקעה נוספת בנו".
איך זה לראות את מפעל חייך מגיע לאבן דרך חשובה כזו?"מדהים. בניית עסק, הפיכתו לציבורי, לתת לשוק לומר לך כמה הוא חושב שהוא שווה - כשזה עסק שהתחלת בלי הון. כיום, לפרשינג סקוור יש שווי שוק של 13-14 מיליארד דולר, שזה אולי לא טריליוני דולרים כמו אנבידיה, אבל אנחנו בדרך. חברה יכולה לדעתי להגדיל את ערכה בקצב גבוה לאורך זמן, כי העסק גדל עם הצמיחה של הקרנות שלנו".
לפרשינג סקוור יש כיום שלוש חברות ציבוריות - פרשינג סקוור שנסחרת בלונדון, פרשינג סקוור שנסחרת בניו יורק, וכן חברה נוספת בשם הווארד יוז הולדינגס, הרשומה גם היא בבורסת ניו יורק. "מדובר בתאגיד מסורתי יותר, עסק נדל"ן שאנחנו הופכים, כפי שאנו אומרים, לברקשייר האת'ווי מודרנית", אומר אקמן. "הדרך שבה אנו בונים את העסק שלנו היא שהון ההשקעה שאנו מנהלים נמצא גם בחברות ציבוריות, וכל אחת מהן משלמת לנו עמלות כדי לפקח ולנהל את הכסף".
אקמן ורעייתו נרי אוקסמן בהנפקת פרשינג סקוור בניו יורק, אפריל אחרון / צילום: Reuters, Brendan McDermidאקמן משתף בכנות שחווה גם אכזבה בתהליך ההנפקה. "פרשינג סקוור ארה"ב, מסיבות שאני לא לגמרי מבין, נסחרת בהנחה אדירה. היא נסחרת בהנחה של 21% משווי הנכסים הבסיסיים שלה. ההון שגייסנו והתנודתיות בשווקים עזרו לנו לקנות מניות במחירים אטרקטיביים מאוד. ואלה עסקים שאנחנו מריצים במשך שנים, אבל לא הצלחנו להשיג בזול. בנינו תיק של כמה מהחברות הצומחות האיכותיות ביותר בעולם, עסקים כמו מיקרוסופט, אמזון, אובר ומטא למשל, וקנינו אותם במחירים אטרקטיביים מאוד. מי שישקיע בפרשינג סקוור בעצם רוכש את המניות האלה בהנחה של 21% מהמחיר שאנחנו שילמנו ברכישה שלנו".
אבל מעבר להחזקות של פרשינג, אקמן מדגיש כי "חברת הניהול עצמה היא גם עסק איכותי ביותר", שלדבריו יש לה פוטנציאל צמיחה מהירה במיוחד. "העסק יגדל בקצב מהיר יותר מההכנסות המורכבות של הקרנות שאנו מנהלים, כי נשיק קרנות חדשות לאורך זמן. לא צריך להשקיע מחדש הון, כך שהעסק יכול לשמור או לחלק לבעלי המניות את הרוב המכריע של רווחיו. זה כמו זרם תמלוגים על בסיס של הון קבוע שגדל עם הזמן. כן, אני מקדם כמה מהמניות שלנו, אבל אנחנו מאמינים גדולים".
אנשים רבים בשוק ההון משווים את אקמן לוורן באפט, ואף מתייחסים לשאלה האם הוא היורש שלו. אקמן מצדו, מספר כי "באפט הוא גיבור חשוב בעיני. אני מתאר אותו כמנטור לא רשמי שלי. בזכותו נכנסתי לעסק הזה, התחלתי ללמוד עליו בתחילת שנות ה־20 לחיי. קראתי כמעט כל מה שהוא כתב אי פעם וצפיתי כנראה בכל סרטון שהוא הופיע בו. גם הלכתי להרבה פגישות שנתיות וזכיתי לכמה ההזדמנות לשוחח עמו במהלך הקריירה שלי. זה מאוד מועיל בחיים האלה שיהיו מנטורים נהדרים, והוא היה מדהים בשבילי.
"תמיד אמרתי, מה המטרה שלי כמשקיע? ובכן, הייתי רוצה שיהיה לי רקורד טוב יותר מזה של באפט. אחד הדברים שהוא עשה כדי להפוך את זה למאתגר, זו העובדה שהוא ניהל את ברקשייר במשך 60 שנה והוא בן 95. ואני בן 60. אז רק כדי להשוות את הרקורד, יש לי 35 שנה לעבוד בעסק", אומר אקמן בחיוך.
לדבריו, "הגאונות של באפט היא שהוא הציב מעין רשימה של עקרונות שהוא דבק בהם בכל הכוח. הוא הגדיל את ההון של ברקשייר ב־20% לשנה על פני תקופה של 60 שנה, מה שהוביל לתוצאה יוצאת דופן באמת. למדתי ממנו הרבה. הייתי אומר שהגישה שלנו אינה זהה, אבל בהחלט יש כמה קווי דמיון".
ועכשיו אקמן רוצה לעקוב אחרי צעדיו של באפט וליצור ברקשייר משל עצמו. "אנחנו עוקבים אחר ספר ההשקעות של ברקשייר. מה עשה באפט? הוא קנה חברת טקסטיל גוססת, ועם הזמן פירק את החברה, הוציא ממנה את המזומנים, פירק נכסים, מכר היבטים שונים, את הנדל"ן, ועוד. אז, הוא לקח את ההון הזה וקנה חברת ביטוח, בנק, ועם הזמן עוד כמה עסקים אחרים. מה שהוא עשה שהיה שונה, זה שבזמן שהוא ניהל חברת ביטוח רווחית מאוד - הוא התמקד גם בצד הנכסים של המאזן. כלומר במקום להשקיע רק בניירות ערך בעלי הכנסה קבועה, שזה מה שרוב חברות הביטוח עושות, הוא השקיע במניות רגילות. והוא היה משקיע טוב במניות רגילות".
את חברת הטקסטיל מחליפה עבור אקמן חברת הנדל"ן הווארד יוז הולדינגס, שהוא מתכנן להפוך לברקשייר האת'ווי החדשה. "חברת הנדל"ן עצמה מתפרקת עם הזמן, כי אנחנו מוכרים מגרשים לבוני בתים. אנחנו מייצרים מזומנים מהרווח התפעולי נטו של הנכסים שלנו - מבניית דירות ומכירתן. במקום להשקיע מחדש את כל המזומנים האלה בנדל"ן, החלטנו לקחת את הכסף והנכס הראשון שקנינו היה חברת ביטוח (Vantage, שנרכשה בחודש האחרון, א"ו)".
את חברת הביטוח הזאת, אומר אקמן, הם מתכננים לנהל פחות או יותר באותו אופן שבו באפט מנהל את פעילות הביטוח שלו. "אנחנו לוקחים מניות זולות יחסית, משביחים אותן ואז משקיעים את הכסף בהשקעות בסיכון נמוך מאוד, למשל אג"ח ממשלתיות אמריקאיות לטווח קצר. את יתרת הנכסים, העודף, אנחנו משקיעים במניות רגילות. המטרה שלנו היא להפוך את הווארד יוז למכונת ריבית כמו ברקשייר לאורך זמן. לקחנו דוגמה ממר באפט ונראה איך נצליח, אבל בסוף יש עוד 35 שנים רק כדי להשוות את משך הרקורד", הוא אומר.
נעבור מעסקי הביטוח לטכנולוגיה. אחד הוויכוחים הגדולים בימינו הוא סביב השאלה האם תעשיית הבינה המלאכותית היא בעצם בועה. מה דעתך?"אני חושב שיש הרבה שכבות שונות בשרשרת הערך כאן", עונה אקמן בזהירות. "יש את שכבת הבסיס, את שכבת הטכנולוגיה, מרכזי נתונים והיפר־סקיילרים (ענקיות טכנולוגיה המפעילות מרכזי נתונים עצומים, א"ו). נראה לי שיש ביקוש כמעט אינסופי למחשוב מהסוג הזה. אם אתם מיקרוסופט, אמזון, מטא או ספייס אקס, ואתם בעלי שכבת התשתית של הבינה המלאכותית, אתם אמורים להצליח מאוד. אז אני לא חושב שיש שם בועה. אני חושב שיהיה ביקוש אינסופי למחשוב כי בינה מלאכותית היא משהו שאנשים מתכוננים להשקיע בו".
ובאילו שכבות כן עלולה להיות בעיה?"חברות החזית, ה־OpenAI והאנת'רופיק של העולם. הסיפור של OpenAI נשמע כמו סיפור של הפסדים בלתי פוסקים. הייתי דואג יותר מעסק שייצר הפסדים עצומים שצריך לגייס הון כל הזמן, מאשר מעסק שיהפוך לרווחי. אני קצת מודאג לגבי המודל העסקי של המודלים המתקדמים של הבינה המלאכותית, כי המודלים בקוד פתוח הופכים לטובים מאוד. מודל חינמי או מודל הנתמך על ידי פרסומות עשוי להיות טוב יותר, ולהשיג את כל מה שאתם צריכים ממנו. אני חושב שזה תחום מאתגר יותר.
"אבל האם זו בועה? אני לא חושב שההשקעות של אמזון, מיקרוסופט ומטא במחשוב הן הימורים בזבזניים. אני חושב שהן ירוויחו תשואות אטרקטיביות מאוד על ההשקעות האלה. בשווקים הפרטיים, רואים חברות בתחום שהערכות השווי שלהן עולות בצורה דרסטית רבעון אחר רבעון אחר רבעון".
בכל כמה שבועות מתפרסמת כתבה שבה מומחה אחר טוען שבקרוב תהיה מפולת בשווקים. איך אתה מסתכל על כל התחזיות האלה?"זה טיפשי לנסות לחזות מה יעשה שוק המניות בטווח הקצר, אבל זה לא מונע מהרבה כלכלנים לפרסם את התחזיות האלה בכל זאת. בסוף או שאנשים שוכחים את התחזית שהם עשו, או שבשלב מסוים הם צודקים - ואז הם המוצלחים שצדקו, שחזו שהשוק הולך לקרוס. אנשים בנו קריירה על זה".
בפרשינג סקוור, אומר אקמן, נוקטים בגישה די בסיסית: "מסתכלים על עדכוני הרווחים של מדד S&P 500, מסלול הרווחים של השוק, ביצועי היתרון יחסית לציפיות המקוריות בתחילת השנה. אנליסטים בעצם לוקחים את נתוני הרווחים שלהם בצורה די אגרסיבית על מדד S&P 500. הם מסתכלים על המכפיל היום, נניח 21 נקודות כשמבחינה היסטורית השוק בדרך כלל על 17 נקודות, ואז אומרים, אה, זה מוערך יתר על המידה.
"אבל תמהיל העסקים במדד S&P 500 שונה מאוד ממה שהיה לפני 30 שנה. חברות גדולות כמו אנבידיה, מיקרוסופט ואמזון מהוות חלק ניכר מהמדד והן צומחות מהר מאוד, גם בהכנסות וגם ברווחים שלהן. והן ראויות להערכות שווי גבוהות בהרבה. למעשה, אני חושב שרבות משבע המניות הגדולות הן די זולות. אני חושב שמיקרוסופט נסחרת קרוב למכפיל הרווח הנמוך ביותר שלה בכל הזמנים, אותו דבר לגבי אמזון. ולכן אני לא רואה סיבה מהותית מדוע יכולה להתרחש קריסה בשוק המניות בקרוב. בסופו של דבר, המניות לא נראות בעיני מוערכות יתר על המידה".
עוד זווית | המאבק האישי והטיפול הרפואי פורץ הדרך
בראיון קודם עם אקמן, שיתפתי אותו בכך שאיבדתי את מרבית כושר הראייה שלי בעקבות מחלה נדירה. הוא העריך אז שבעשור הקרוב הטכנולוגיה תעשה פלאים בתחום. גם היום הוא מציע מבט אופטימי: "דיברתי לא מזמן עם אילון מאסק על פיתוחים בתחום הראייה", הוא מספר.
"אילון משוכנע שבטווח הקצר יהיה לנו פתרון ראשוני, ובעוד כחמש שנים לאנשים כבר תהיה ראייה ביונית. אילון לרוב צודק, אבל… הוא לא תמיד מדייק בלוחות הזמנים שלו".
אלא שעבור אקמן, העניין המדעי הגובר בטכנולוגיות הללו הפך בחודשים האחרונים מחזון תיאורטי לקרב הישרדות אישי ויומיומי. "לפני כחמישה חודשים הבת שלי (מנישואיו הראשונים, א"ו) סבלה מדימום מוחי והייתה מחוסרת הכרה במשך 15 שעות לפני שמצאנו אותה", הוא משתף. "זה קרה בבוקר בדירה שלה. שלחתי לה הודעות והתקשרתי אליה אבל לא שמעתי ממנה בחזרה. לא דאגתי עד שגיליתי שאף אחד מאיתנו לא שמע ממנה בחזרה".
מאז, המשפחה משקיעה את מירב מאמציה בשיקום שלה. "למעשה, אנחנו מנהלים את השיחה הזו מבית החולים. אני בחדר שלידה", הוא אומר. אקמן מספר שבתו התעוררה מהתרדמת בלי יכולת ללכת, לדבר או לראות. "עכשיו היא הולכת שוב, עושה התקדמות. היא אומרת את המילים הראשונות שלה. מזריקים לה מיטוכונדריה (איברון בתא האחראי להפקת האנרגיה בגוף, א"ו) לתוך העניים. היא המטופלת האנושית הראשונה בעולם שעושה את הטיפול הזה".
אקמן מספר שניכרת התאוששות מסוימת של ראייה בשתי העיניים, ובכוונתם להמשיך בטיפול. "יש עוד הרבה דברים מעניינים לעשות בתחום הזה", הוא מסכם.
השיחה עם אקמן עוברת מהמסכים של וול סטריט אל מה שקורה ברחוב האמריקאי, ובמיוחד בניו יורק - שם הוא מזהה מגמות מדאיגות לא פחות.
בשנים האחרונות נרשמה שורת ניצחונות בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית של מועמדים המזוהים עם האגף הפרוגרסיבי והסוציאל־דמוקרטי, רבים מהם מובילים קו ביקורתי חריף, ולעיתים אנטי־ישראלי מובהק, שמעורר דאגה עמוקה בקהילה היהודית.
איך אתה מסביר את הזינוק בכוחם של המועמדים האלה דווקא בניו יורק, ועד כמה המגמה הזו צריכה להדאיג אותנו?"הניצחונות בניו יורק מדאיגים מאוד. אבל הסיבה שהם מתרחשים היא שמדובר בבחירות עם אחוזי הצבעה נמוכים במיוחד, שבהן קבוצה קטנה וממוקדת של האוכלוסייה מגיעה לקלפיות. מדובר בעיקר בקהל של משכילים מהמעמד הבינוני־גבוה, חלקם אגב יהודים, שהייתי מגדיר אותם כבוגרי אוניברסיטאות מתוסכלים.
''סוציאליסט, לא דמוקרט''. ראש עיריית ניו יורק זוהרן ממדאני / צילום: ap, Andres Kudackiהסיבה לתסכול, אומר אקמן ו"אחת הטעויות הגדולות ביותר של הממשל האמריקאי", הייתה סבסוד גורף של הלוואות סטודנטים. "כשמבטיחים מימון של 100% לכל צעיר, לאוניברסיטאות יש תמריץ אדיר להקפיץ את שכר הלימוד, ועלות ההשכלה זינקה באופן דרמטי. כתוצאה מכך, עלה גם היקף ההלוואות הנדרשות כדי ללמוד. צעירים בני 18 חותמים על מסמכים בלי להבין את ההשלכות, ומסיימים תואר עם חובות עתק של 150 אלף דולר, ולעיתים אף 300 אלף דולר".
כשהם מסיימים ללמוד, מתאר אקמן, הם נוחתים בשוק עבודה משתנה, שבו הבינה המלאכותית מאיימת על משרות רבות. "הם מגלים שהמערכת פשוט לא עובדת בשבילם. במצב כזה, כשמגיע מועמד כריזמטי כמו ממדאני ומבטיח להקפיא שכר דירה, להעניק תחבורה ציבורית חינם ולסבסד סופרמרקטים - הוא סוחף אותם. מה שחמור לא פחות הוא שבמשך שנים, האוניברסיטאות עצמן חינכו את הסטודנטים האלה להאמין שסוציאליזם אינו דבר רע באמת", הוא אומר.
"המפלגה הדמוקרטית נכבשה" אומר אקמן בעצב, "או לכל הפחות מתחילה להיכבש. המפלגה הדמוקרטית נמצאת במקום גרוע מאוד, ההנהגה הבכירה היא אסון. הסוציאליסטים משתמשים במכונית הדמוקרטית, אם תרצו, כדי להיבחר - אבל הם לא דמוקרטים".
יש שיגידו שמבחן הכניסה למועדון הדמוקרטי היום זה אנטי־ישראליות. המועמד יכול להיות סוציאליסט, אבל אם הוא לא שונא את ישראל מספיק הם לא יתמכו בו."למרבה הצער, זה נכון. ואני מקווה שהמדינה תתעשת לקראת בחירות האמצע. זה מטורף. היה מועמד לסנאט מטעם המפלגה הדמוקרטית במיין (גרהם פלטנר, שפרש מהמירוץ ביום רביעי, א"ו) שהיה לו קעקוע נאצי על החזה, עלו נגדו טענות על אונס, שפה גזענית, דברים מטורפים. והמפלגה תמכה בו כי הוא קיבל תאוצה. הם נטשו אותו רק כשמצביעה דמוקרטית אמרה שהיא נאנסה על ידו.
"המפלגה הדמוקרטית היא קטסטרופה, וזה חבל. אני חושב שחשוב שלמדינה יהיו לפחות שתי מפלגות, והן צריכות להיות חזקות ובנות קיימא ולהציג מועמדים משכנעים. אבל הדמוקרטים לא שם".
מה דעתך על הטענה שבנימין נתניהו הוא האחראי לכך שהדמוקרטים נטשו את ישראל?"אני חושב שהבעיה הכי גדולה של נתניהו היא שהקואליציה שלו כוללת אנשים כמו בצלאל סמטריץ' ואיתמר בן גביר. זה פוגע במוניטין שלו, ההצהרות שלהם מצוטטות באופן נרחב ומשמשות להכתמת המוניטין של המדינה כולה. אם לנתניהו הייתה קואליציה רחבה ומתונה יותר, זה היה יכול להועיל לבניית מערכת יחסים טובה יותר עם מגוון רחב של אמריקאים", הוא מסכם.
לחיצה על הנושא תוסיף אותו לרשימת "הנושאים שמעניינים אותי", שם ניתן לקרוא ולנהל את ההתראות כשמתפרסמת כתבה בנושא.
לצפייה בכתבות וניהול הנושאים, יש ללחוץ על כפתור בסרגל העליון
קרא את הכתבה המלאה במקור
