מסעדת סוף: אפשר ליהנות כאן מאוד, כל עוד לא מגיעים רעבים

שונה ומיוחד. טרטר חלאבי בסוף/נועם פריסמןהתפריטהצצה בתפריט מבהירה זאת במהירות. השתייה והאוכל שזורים בתוכו אלו באלו ללא הפרדה. המנות, רובן ככולן, קטנות עד בינוניות. לא באים לכאן לערב של ראשונות ולאחריהן עיקריות. באים כדי להזמין מיני דברים לשולחן, לצד משקה, לנשנש ולקשקש. את המטבח מוביל עומרי לוי, איש בסטה מנוסה. כמצופה ממקום שעליו חתום אבירם כץ, מבעלי הבסטה, בתפריט השתייה יש הרבה טוב מכל הסוגים. כמו בבסטה, לא חסרים יינות יקרים אבל יש גם די הרבה אופציות נגישות, ותמחור היין סביר יחסית למקובל. כמו המטבח בסוף, גם לתפריט היין אוריינטציית בלקן בואכה יוון.

היינו שלושה ופתחנו שולחן עם סלט אבטיח ופאקוס (52 שקלים), ברוסקטה פסטרמה טלה (52 שקלים), טרטר חאלבי (82 שקלים) ולחם סאג' (28); לצד סלקט שפריץ (42) וכוס רוזה פרשטשטו פורטוגזי (42).בסלט, לצד אבטיח ופאקוס, היו גם גבינת טולום מעושנת, בצל סגול כבוש ופלפל ירוק חריף. זו הייתה מנה קטנה וכייפית, שכל רכיביה קרנו איכות גלם ברורה וחיבורם נעשה ביד מיומנת. האיכות עלתה עוד עם ברוסקטת פסטרמת הטלה: פרוסה גדולה, ארוכה ועבה, עם די הרבה פסטרמה שמנמנה ומצוינת ממש, עם סלסה ורדה ועלים ירוקים חמצמצים. זו מנת בר ואלכוהול, שמייצגת בהחלט את מיטב הסוגה, ובמינון נדיב וטוב.בטרטר הבקר היו בורגול ושומר, ואת ייחודו סיפקו זרעי כוסברה שהפקיעו אותו לגמרי משגרת מנות טרטר הבקר המוכרות והמשעממות כל כך. גם לחם הסאג', עם לבאנה כבשים נהדרת וזיתים טובים ממש, סיפק את הסחורה.

מנה קטנה ונהדרת. סלט אבטיח בסוף/באדיבות המקוםסך חיבור מנות פתיחת השולחן לא כלל המון אוכל אבל הייתה בו איכות ברורה, מוקפדת מאוד. ניכרו חומרי גלם עם אפס פשרות וטאץ' מטבח שיודע היטב מה הוא עושה.הסלקט, דרינק קליל מבוסס ליקר סלקט, בן דודו האיטלקי של אפרול שפריץ, נמזג בדייקנות ראויה לציון. הרוזה הפורטוגזי התנהג כצפוי ממנו, כמופת של פרי מאופק, יובש טוב ותמורה די מזהירה לכסף.נשנשנו גם סגנאקי (38 שקלים) - ריבוע פילו ממולא פטה וזעתר טרי, עם דבש ושומושום, שלא סבל משמנוניות יתר, כמקובל במנות מהסוג הזה כאן. שמחנו גם לגלות שנותנת הטון העיקרית בו הייתה הפטה המלוחה, והדבש ששולב בו בעדינות ראויה היה בן לוויה נכון ולא שתלטני.

נצרבה יותר מדי על האש. פרגית וליה בסוף/נועם פריסמןהעיקריותהמשכנו לשתי מנות סופלקי: טלה (98 שקלים) ופרגית וליה (82 שקלים). שתיהן הגיעו על פיתה מהסאג' לצד צ'יפס, צזיקי ובצל. אחרי מה שהתגלה כיכולת מרשימה למדי לייצר איכות וסטייל גם במנות בסיסיות לכאורה, כעת פגשנו מופע חיוור למדי. השיפודים, שבשניהם היו לכל היותר מאה גרם עוף או טלה, לא התרוממו. בשר הטלה קיבל ציון "עובר", לא יותר, והפרגית לא הייתה מוצלחת מסוגה. שניהם נצרבו זמן רב מדי ולא נהנו ממגע היד ומהתיבול המצטיין של המנות שקדמו להם. הן אמנם נארזו כעיקריות עם כל ערכת התוספות שנלוותה להם, אבל גם כמותית היו לא מספקות. זה ללא ספק היה החלק המוצלח פחות בבילוי בסוף, ולהבדיל מרבות מהמנות שפגשנו עד אליו, גם סיפק מקדם תמורה הרבה פחות טובה לכסף.נראה שאגף "גחלים ומחבתות", ממנו מגיעות המנות החמות הגדולות יותר, הוא כנראה החלק המגובש והמוצלח פחות של המקום. אלו לא רק שתי מנות הסופלקי המבאסות. מנת "נתח משתנה" שנגמרה ביום שבו ביקרנו, כוללת מאה גרם בשר ב-120 שקלים, תמחור בעייתי בעיני. במנת "חתיכת דג" יש פילה לברק אחד על תבשיל חיטה, והוא מתומחר ב-125 שקלים. זהו אגף בתפריט שללא ספק זקוק לגיבוש ומיקוד כדי לעמוד ברף של שאר המנות וסך החוויה.

חלקנו קרמו שוקולד (52 שקלים) שוקולדי בהחלט ולא רע בכלל, שקיבל סיבוב מלבב למדי מנוכחות תבלינים "חמים" עם דגש על הל. המונה נעצר על 568 שקלים לפני שירות, שהיה טוב כוונות וחינני באופן שהצליח לחפות על מידה של רשלנות.

הצגת פוסט זה באינסטגרם ‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎סוּף‎‏ (@‏‎suftlv‎‏)‎‏

כיף ב"סוף". אווירה יודעים לייצר שם, ורוב הזמן גם אוכל. ברגעיו הטובים, והיו מספיק כאלו, מצליח המטבח לספק ערכים מוספים של איכות, הקפדה ובעיקר ייחוד בהשוואה לשגור ולמקובל במקבילי הז'אנר הגנריים.כמו שהתרגלנו בברי היין/ אוכל המוכרים בתל אביב של הזמן הזה, ל"סוף" לא צריך להגיע באמת רעבים לארוחה במובן המקובל. זה יגרום לכם לצאת עם חשבון לא סביר. אם באים לנשנש ומזמינים נכון - מנות קטנות יותר, לא אישיות, שמנשנשים לצד דרינק - אפשר בהחלט ליהנות מאוכל ושתייה ראויים וטובים מרמת הבסיס המקובלת במקומות מהסוג הזה, עם ערכי אווירה מוספים ברורים.לסיכום - סוף הוא מקום חמוד. אם לחזור לשאלה מראשיתה של רשימת הביקורת, לא גילינו בסוף מפץ סינרגי של שלם המתגלה כגדול מסכום חלקי הבסטה והתדר. מצד שני, למרות שיש כמה מנות פחות טובות בתפריט, זה עדיין שילוב מוצלח של שני המקומות האלה, והתוצאה הסופית בהחלט טובה וטעימה.

קרא את הכתבה המלאה במקור